Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 43

43 — והיא יום ל״ה . אז אפילו המכשיר׳; מחין שנס, ק״ו בן בנו של ק״ו שבעיר הסמיכה וקלונה הרואה ושומעח נקניעא דירחא ע“׳ חשופי מניח הועד, שחוקעין גס בה, כ׳ גס חמילח הגזירה שלא ישקעו במדינה העעס הוא כדברי רשנ״י, על שאינן יודעי; ובקיאי; בקביעא דירחא. וספיקא דיומא היא ספק חורה נשב ואל העשה, וע״כ אינו דוחה גם איסור דרבנן, אבל מקום הקמין, הקמוכין אל ב״ד הגדול והקמין לא יצאו מהחיוב וודא• של חולת "ביום אפילו בשבת". ובכל מקום שהתירו לן חכמים לשקוע בשבח לא לעקוד אח דבריה באו רק משלן נחנו לן — ולא פקעו אותך מחיובה. — ועוד זאח נ״ל שהפלונחא מהת״ק ור״א והאמלו לו, מיוסד על קבלת המעשה שסיפרו בגמרא שם "ח״ל פעם אחת מל ר״ה לחיות בשבח והיו כל הערים משכנס׳; אמר לחם ריב״ז לבני בתילא נחקע, א״ל נדון, א״ל נתקע ואח״כ נדון לאחר שתקעו א״ל נדון אמר להם כנר נשמעת קרן ניבנה ואין משיבין לאחר מעשה“ ועיין נפיל״שי . והנח אם כ׳ מדרכי למאק בקושיות ודיקדוקים רק לבאר עי מקום שידי מנעה, בכ״ז הנני רואה כ׳ לא אוכל להמלע פה מאיזה קושיות למען לסחור פרש״׳, בראשון אם כפילש״י שהמעשה הזאת אירע ביבנה, אין נתכנסו הערים לשמוע תקיעה משלומי ניד נעלם שנתקנה לתקוע ניבנה?, ואיזת עוף השמים הולין אח הקול למו שרינ״ז ינצח להנני נחידא? . ושנית מי הניא את הנני נתירא ליבנה V , ואסל׳ שחפשנו, לא מצאנו בשום מקום, נרשם השם בני נחירא נהנ״ד של יבנה, שלישית . למאי נ״מ הלן ריב״ז ברמאות, עם הישרים והתמימים הללו? . ומאי היה אחפיח ליה. אס היה דן עמהם ומתחילת , ולמת לא עשה להם, כאשר פשה להם הילל רבו בזמן שבית המקדש היה קייס, והנני נתירא היי נשיאים נימיו, ודן עמהם, עד שהוריד אותם מכקאוחס (פסחים ק״ו). נם נאמרו ״כנר נשמעת קרן ניבנה וכוי למאי פרעו הכא השם יבנה , הלוא לפי פירש"׳ רגליהם עומדות ניבנה. ודי׳ והותר לאמור, כנר נשמעת קרן ואין משיבי; לאחל מעשה, ע" כ נ״ל ברור המעשה הזאה היה אסר שחרבו החניות (נ״מ פ״ח) וגם לאחל שנעתקו הסנהדרין וביה הוועד גם מירושלים ליבנה (עיין ל״ה ל״א סע״א) וזאת היתה לאמרי שחיללו וטימאו הבריוני אח המקיש וירושלים נדם נקי, ואז ברחו אוהבי תשלום תלמידי הילל ובית הוועד ליבנה , מפני חמת המקנאים והנדונ׳ — , וראייתי חזקה מספורס בגיעין (נ״ו בי), בבקשת לינ״ז לאקפיינוק , עוד נערן נ׳ שנים קודם שנחרב ונמסר ירושלים והמקדש ניד נדעיס , ביקש הוא, "חן ל׳ יבנה וחכמיה" הלי לן שעוד בזמן ההוא היי חכמי ישראל ניבנה, ומשם יצא תורה לישראל בקביעות המועדים והחדשים, ואף נעת שירושלים היתה עוד בבניינה, ואף שרינ״ז נתקבל כנר נימים ההם מכל הכיתות לראש נ״ד והוא היה עוד בירושלים, גס זאת היתה מתקנתו נעת ההיא .— "שאפילו לאש נ״ד בכל מקום שלא יהו העדים הולכין אלא למקום הוועד (ל״ח ל״א ני) — . אך זאת עלינו לדעת ולשער, שהמקנאיס!הבריוני בירושלים נבזותם לדכי הלבב הללו מיבנה, לא קיבלו את דבריהם ברצון הטוב , ואס כ׳ מפני המלחמה, לא נשאל להם מועד לעסוק בסוד העיבור וחכמת ישראל, נכ״ז לא רצו לקבל חורה מפליטי אפרים, ונבל פעם ופעם עשו להם נ״י חיש מהפליט׳ חלב, לדון ולקבוע חדשים ומועדים בירושלים, ונ״י אחר לא היו יבולי; לנטל דבריהם ב׳ עמדו להם ננפשיתם — וגס דינ״ז אף שראשו ולבנו נתר רוח הנ״ד מיבנה היה גריל, לא היה יכול לעשות פומבי לדבר, מיראתו עבור הנני בריוני, ונגלו׳ היה מוכרח לנענע את ראשו למו. — ואסרי כל האמור נאמר, שהמעשה מהת״ר, היתה בירושלים בזמן ההוא. — "והיו בל העלים מתכנסין" לירושלים, במו שהיה רגילין מימים ימימה כשחל ל״ה לחיות בשבת. — אן נעת שאבא סיקלא בן אחותו של לינ״ז נעשה לריש בריוני בירושלים. וידו תיתה נסתר עם רינ״ז (במבואר בגינוי; נ״ו א,) אז הרהיב רינ״ז עוז בנפשו, ורצה לגלות אח לבנו, ולנופף נס יבנה על ירושלים, לילן אחריה בקביעות המועדים הירחים. וע״כ עשה עמהם מלחמה נערמה, והוליך אח הנני בריוני שולל (סימן א׳) J»’P א') ולפי ביאורי החוב עלינו לעשות הגסה קענה, ותחת בני נתירא צ״ל "בני בריוני". וכפי הנלאה כחנו ורשמו חכמינו הראשונים מעשיות כאילו במגילת סתרים, ונל״ת, (היו כתובות אצלם שתי מילות הללו נר״ת נ״ב, ונשננח המעתיק נתפרש הר״ח על בני נחירא. — *