Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 42

42 — וחמשה פרצופים. — וגיוס ההוא •היה א אחד ושמו אהד (זכייה ’*י). וגם אה הנביאים ואח רוח העומאה אעביר מן הארך (שם <״נ). בי אז אהפוך אל העמים שפה בלויה — וכו' ״(צפניה גי). — כל זאח ראיה׳ להציע לפניך נפעם הזאה למען להיוח כיהויא עוד לקרא בקריאה השם שופב על נביאי האמה. — ומעשה אשים «חקוס לפי עי שתודיעני אח משפטך בפיועלוט על כל מאמי ומאמר. דברי הנאמן נאהנחך ועומד לפקודתך ומוכן לשרתך שלמה פרענקיל. קול NV11N . מאת שלמה פרענקיל נגד התקיעה גדולה-מיננה לחרנידושאק: החכם ה״ר מרדכי ’אסט נספרו הנעלה "געשיכטע ל«ש •ויענטהומש אוגד ז״נמר סעקטען" , נח״נ ז״טע 7 , סופר נחוך המעלות שהעלה לינ״ז ע״י ניח הוועד ששם ניבנה. את העיר יבנה מכל עלי א"• והשווה אותה בכל עניינה למעלות ירושלים בעודה בבניינה, גס במעלה הזאת נתעלה. אס סל יו״ט של ר״ה בשבת. גם בל עיר שהיא רואה ושומעת וקרובה ויכולה לבוא חוקעין נה .. והרב דושאק נתן דופי ותימה בדבלים האלה. כ• המה סותרים לדברי המשנה רפ״ד ר״ה האומרת בפירוש: "ועוד זאת היחש ירושלים יתירה על יבנה שכל עיר שהיא רואה ושומעת וקרובה ויבולה לבוא תוקעין נה וניבנה לא היו תוקעין אלא נב״ד בלבד." וחנה אס כ׳ בל אפונה שאם יבוא או יהיה רואה ושומע לשאלה הזאת •היה משיב הסבם העניו רמ"<, כסופר נאמן מסכמי קדם והליבוח עולם לו להשואל בהלכה — . נכ״ז אמרתי לנקות גס את בוס• לתשובת השואל, ואולי ימצא הקולא נמו איזה דבר חדש והי׳ זה שכלי, והנני לאמור נזה להרב השואל. למה שפלח עצמך להסיפא מהמשנה, הלוא לך לדעת כי החכם (׳אקט) עיניו בראשו והקופי האחרון הלך נזה נשיטת הראשונים מתקנת לינ״ז, והס הת״ק (והוא בשילוש ה למינם בפרושו למשניות שלדברי הת״ק נע־נן נ״ד קנוע —) ושיטח צאצאי משה, והוא לי אליעזר שאלוהי אביו היו נעזרו עם הנ״ק שהלבה במוחו בכל מקום (נ"מ נ״ט נ'). ורבו ריב״ז העיד עליו שהוא נול סיד שאינו מאבד טפה (אנוח פ"נ>. וגס הוא לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו (סובה כ״ז ני). ואם בי אצל בעלי הלבות שמותי הוא ואין הלכה כמותו. אצל הסופרים המאמנים הוא נאמן בעדותו — . והוא נתן את עדותו (ר״ה שם) "לא התקין לינ״ז אלא ביבנה בלבד*. והנ״ל כי ר״א והת״ק לא פליג׳ אלא משמעות דורשין איבא נינ״תו, ור״א אמר דבר שלא שמע מפי רבו, סיפור המעשה לאמיחתה בם■ ששמע מלינ״ז בתקנתו זאת ביבנה . והח״ק דרש לטעם התקנה טעמו מאי, שהשווה את יבנה לירושלים בבניינה. כ׳ גס ריב"׳ הלך אסרי טעם הדנר ותהלוכות העת והמקום: וכמו באשר היו יושביו הסנהדרין בלשכת הגזית ובחנות וירושלים, היו חוקעין שמה. בי חמה היו נקיאין נקוד העיבור וקניעא דירחא. וגס עדות החודש נתקבל בביס הוועד (ר״ה פ״ד מ״ב) — . וטעם הזה מצאנו נאמר מהתנא היורש לטעמי דקרא׳, והוא רשב״י המובא בירושלמי ר״ה פ״ד ה״א (לפי נוסחת הילקוט ויקרא ב״ג) "תניא לשב"’ ידחה במקדש שהם יודעים זמנו של חודש ואל ידחה במדינה שאין יודעין זמנו של חודש*. — כבה כאשל עלה הסנהדרין ובית הוועד ליבנה חיקן רינ״ז לתקוע שמה, ומזה ממילא אנו למיין, נבל מקום שנקבע ישיבת הנ״ד הגדול ובית הוועד חוקעין בה נר״ה שחל להיות נשבח. וביבר׳ הפסיקתא לנח׳ יר״ב פתקא תקעו בשופר. "ולמה חיה נ״י מענרין החודש בעין טב. שהוא בית וועד של נ״ד לפיכך ר״ה שחל להיות נשבח א•( סוקעין נכ״מ בי אם בעין עב במקום שהיה נ״ד ׳ושנין". וע״ה סתם הת״ק את דבריי וסופר ״משחרב בה״מק התקין לינ״ז שיהיו תיקעין נכ״מ שיש נו נ״ד קבוע" והמה ׳ושנין ומעניין אח השנים והחדשים . . וסנה אחרי שנאנו לטעם דברי ר׳א הגדול והת״ק, וגם לטעם התקנה, מוכרחים אנו להודות לדברי החנם ׳אקט, שלדבריהם השווה רינ״ז את יבנה לירושלים בכל הדברים גס לבל עיר שהוא רואת ליבנה ושומעת וקלונה ויכולה לבוא. כי לר״א שמענו בפירוש שאומר "שופר וכל מכשיריו דוחין את השבה (שנת קל״א נ') ובגמרא אמרו שם" מנא ליה לר״א הא אמר קלח יום תרועה יהיה לכם ביום אפילו בשבת ובו׳ ונר״ה (משנת ז') איתא ״אין מעכבי! אח התמקח מלתקוע < אבל מחעסקין עמת! עד שילמדו" ואמרו בגמלא "א״ר אליעזר אפילו בשבת". הרי לו לדני׳ ר״א שנב׳מ שידעו בברור ע*• הקניעא יירחא את היום אחי לחודש השביעי