Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 41

— 41 — נגלונו לצה לקלל צולמו ואינו מניחו רצה לניך מניחו "(שימן א׳)" וע״כ נבואתו לא חיה רק בחצי דינול ובהמשך הדינול המלאך עמד לשטן לו לזבל נע״כ נגד לצונו. — ודבורם נכח הנבואה היה נסעלונח השכל עם כת הדמיון וחצי דיבור היה נכת החכעה ומצי דינור השני נכח הדמיון המבליסו. — ועל נביאים באלה לא יתכן השם קושר. — וע״ב לא היה נקרא בלעם מנביאי ישראל הראשונים נשם נביא, רק נשם קושם. ככחוב ״ואת בלעם הקוקם" (יהושע ׳״ג)• — אך בדבורו להאהון "ני החעללס בי* העידו חכמינו עליו ,שהיה מדבר בלשון הקודש" וכוונחם לאמר אע״פ שהיה גוי וקוקס ומנחש, לא לקח ולא הציג לעיני ההולכים עמו אח מעשה האחון לנחם וקקס — כי גבר עליו פה כח השכל וידע בנפשו שאין נזה ממם ודינר נרגע הזאת בלשון mb והקודש — ומשיש המדרש אה דבריו "גוי לשונו שרוח." כי הגוי גם נביא מדבר רון נחלי דינור — והדמיון והנחש וקקס ימשול נו — נכ״ז דיבר בלעם בחצי דינור הזה בלשון האמה והקודם, והשכיל דבורו נאמרו ״כי החעללה בי. —“ הרי לך שגינו או״ה שלשונם שרוח ובו'. — אבל על משה אמרו (וי״ר) ,ושפל רוח יתמוך כבוד זה משה שנאמר וחתשיהו מעט מאלהיס וכבוד והדר סעטריהו לכך נאמר ויקרא אל משה." והשפלתו זיהו הגבהתו. ובכל מקום שאתה מוצא ענוותנותו אתה מוצא את גדלותו, בי במקרונו מאלהים — ולראות שני השם מחון לעולם — והיה עניו בדעתו — ולא שת בשמים פיו — ומעולם לא עלה משה למרום. — כ׳ ידע בנפשו שהוא יתברך מקומו של עולם ומקום כבודו — ותומך הכבוד כ׳ כבודו מלא עולם , העולם ומלואה והוא חומך אותם. — ב׳ רות ל שוכן בתוך כל הנבראים. ואין יתרון לאדם דק בהדינור• והוא הפתחון סס שניתן לבני אדם המדבר מפה אל פה. — והוא הדיבור הפנימי המדברת מרוח השכינה השוכן בתוכו, לפה הדינור המצוני, והשכינה מדברת מחוך גרונו. — "ומעטרו בכבוד ותדר." כ׳ "כל העושה מריבה עם רבו או מתרעם על רבו באלו מתרעם על השכינה "(קנהדר־ן ג׳)." לכך נאמר ויקרא אל משה." כי הדינור הפנימי לא נשמע בלחי ההכנה והקריאה לשמוע בקול דברו. וגם משה דנינו הכין עצמו. וביקש" תודיעני נא אח דרכך• —״ ונשמתו שתיתה חלק אלוקי ממעל הודיע דרכיו לו — בשפה ביורם כשופר נאמן — ולא אמר דבר שאין לו מקור בהחכמה וההגיון האמיתי על דרך הישר. כי ישרים דרכי ל. — ונם כל ישראל בקבלת הדיברות היו להם שלשה ימי ההכנה, ואעפ״כ לא היה הדינור מדבר רק לסי כוחו של כל אחד ואחד. — כי לא ידון רוחי באדם לעולם נשנס הוא בשר — וע״ב גס עליהם נאמר "פנים נפנים דינר ל עמכם בהר מתוך חאש (דברים הי), בי הם היו צריכים ג״ב לכח הדמיון. ובדמיון נראה פני ל למו. — ובמדרש קיימו "אבל לעמיד לבוא ונגלה כבוד ד׳ וראו כל נשר יחדיו כי ס׳ ך• דינר," והוא בשימלא הארך דיעה ויתגלה כבוד ל, רב כוחו ורוחו בתטבע. והטבע נקראת כבוד ל ב׳ הוא בנודו בלי אומד ודברים, אז יראה בל נשר בי פי ל דינר גס בהדיבור הנשרי וגשמי הטבע והמלא דיעה מנשמת הדיבור הפנימי שהוא מלק אלוקי ממעל. — וביום ההוא יפתח ל גם את פי האתון — לבייש נביאי השקר. והשונים נאוולתס בהליכות עולם ומעשה מרכבה שלא כהלכה הליכות העולם והטבע. — כ• כל יצירי בראשית •ורו דיעה להבין שמועה — באין אומר ודברים מנעלי הרבנים ויאמאנטיקעו המרכיבים חיגר ע״ג שומא במרכבה העולה ממצרים — סושמים על שתי הקעיפיס ארטאדאקסיע. וחכמת יוונים. — לראות פני ל בעשרה לנושים שימן אי) ב״ר פרשה נ "ויבואו שני המלאכים שדומה נערב וכו' הכא אחה אומר מלאכים ו לה לין אומר אנשים, אלא להלין שחיחה שכינה על גביהן קראם אנשים וכיוון שנקחלקה שנינה מעל גניחון לבשו מלאכות " הרי לך כי מדרגת איש גמל ממלאך. וכל זמן שרוח ל דן בתוכו יקרא איש, כי הוא הוא האדון על הדבר והדיבור. אבל אם נקתלקה השכינה - ורוח ל קד מעליו. כי כנר גמרה משפטה. אז נקרא מלאך כי רק שליחחא דרחמנא ענד. ומלאך ישב לו בגרונו המביימו לומר בלשון רבו ומשלחו, ומשה רנינו נקרא איש אלהים, כי רוח ל דן נו נחקור דין עד כלות ימיו מאה ועשרים שנה. — (עיין נ״ר ם' כ״ו). . . 6