Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 40

— 40 - בנפשו עוז לעני שנים נס״ל, כי בההלינה זו הלי הוא כאילו אמר בפומבי שלא הנידו כמותו באיי (עיין ברכות ס״ג), וע״כ רגזו ושחקו עמו ע״ז. ויונה! שאל אוחו, אהה הוא בזנית לתפס הזה בהודיעך אה שמן בח״ל אן> שלא הגעה עול נם למדרגה הנשיא השני, וע״נ היה מוכרח ר״ע לשבוק את חענוה למען הצדיק אח נפשו. — ומעתה הנני לשלם אח נדרי והבטחתי לן, להעתיק עבורן נזה, הקימן ו' לדברי בכונני יצחק העפנו 23 זיינו ע 42 שולה 12 ... ואס ימצא חן נעינין נא רשום ההערה המה בשולי הדן> למען תוכל לקרוס אותה על מקומת . ... «גם המיתה מהורדום זה נאמר שם (אפ״ג 12, 23) שהיסה ע״׳ תולעים שאכלו וכלו אח נשרו. — ובירושלמי ובבבלי יומא (י״ע 3') נמצא מעשה נזה על כ״ג אחד שחיה צדוקי. — וזה היה נימי הולדוש זה או אגליסם השני, כי אגליפש הראשון חיה נכנע להפרוש׳ס ולא היה ממנה צדוקי לכ״ג, וע״ב החליפו מיתת הכ״ג להורדוק זה כי הוא היה הממנה אותו ושליחו של אדם כמותו. — ואפשר שהמקור מהאגדה הזאת נאה מהשיפור על ענן הצדוקי שהרג נמו ואח״ב נתחלל מהכהונה ונפסל לעבודה, כדין כהן שהרג א« הנפש — או ע״י הקטרת וחיה דינו כבעל מום שיושבי! בדיל העצים ומחליעין העלים. — ואח"כ נהרג ענן זה מהקנאים כמבואר נתייסיפון. — ואמר אהד נדלן הלצה והמליצה, שדינו נמת כבעל מוס שיושנין נדיר העצים ומתליעין תעצים, והוא יושב שמה על האשפתות ותולעים יוצאין מחוטמו — כי נעל חוטם נקרא השר והנשיא — ושמיעה המליצה הזאה באה לאזני סכמי היהודים וחכמי הנוצרים — וכל כה ונס פתרו לפי שיטתם לאמור שנענש מל ידיהם. ובתוספתא עדיות ת״ג איתא "פעם אמה מצאו עצמות בלשכת דיל העצים ונקשו לגזול טומאת על ירושלים ונו', והעצמות חללו גהדיל העצים ממה מהעצמות הנהרגים נחמקדש בעת מלחמה הפריצים והקנאים — ואולי חכ״ג שהיה מונח באשפתות ותולעים יצאו מחוטמו נהרג ג״כ שמח — ומעתה הנני לסיים בשלום והיסה בריתי אתן החיים והשלום ואחה שלום וניחן שלום וכל אשל לן שלום דבל• אוהבן מוקירן ומכבדן שלמת פרענקיל. מכתב ך׳, גדול ביהודה שמו, הוא ידידי ואוהבי הלב הגדול אוקי וסופר וכוי מוה״רל ליבש לען> נ"׳ רב ואנ״ד נסעגעדין והגליל «אם כי למורת רומי לא הודעתני עד כה אח חליצת משפטן על מאמרי, נגד דבלי הלב מוה׳ הילדעסהיימער. אשל כתבתי אז נחפזי למען מצוא הן נעינין. וגם דבלי ה״ה הטסים מלאות נאור האמה לא נא לנגד עיני, לק המעט הנעתקים בנן חנניא, ועוד זאת דאיתי כי גם לא אחד מהארבעה מאמרים ששלחתי לכבודן, מצא מקום מנוס בנן סנניא, ולא ידעת• אם סננסס, או הזרם תלאה מאפס מקום פנוי עבורי, נכ״ז לא יכולתי גס עתה לעצור ברומי ולנסות מעינין, מה שמצאתי לאיה לדנרין, נענין נבואת משה שיתכן עליו השם סופר. — ממאמרם "מה נין נביאי •שלאל לנביאי אומות העולם ל' חמא בר סנינא אין הקנ״ה נגלה על או׳ת אלא בחצי דינור." — גם אמרו על הפסוק ויאמר בלעם לאתון כי התעללת ני ״אע״ס שהיה גוי היה מדבר בלשון הקודש נוי לשונו סלוח. — ועל הפסוק ולא קם נביא עוד בישראל נמשח אמרו. (ר״ה פ״א) "בנביאים אבל נמלכים קם." — והנ״ל בביאור כל המאמרים הללו. עפ״י מאמרם נחד״א. "׳תל אות אחת נבלעם תקר אות אחת. נמשה חסל דבל אחד נבלעם יסר דבל אמד נמשה כתיב ויקרא אל משה נבלעם כתיב ויקל אלהים לבלעם, נמשה כתיב הודיעני נא אח דרכין נבלעם כתיב ויודע דעת עליון." — כי בלעם צ״ל להשס לאל עליון והעולם מקומו. השמים נסאו והאלן הדום רגליו, ובשכל הפועל נכח הדמיון הוא מדנל לבני אדם, וע“נ כשנתגבר הכס הדמיון עליו לראות פני השם בדמיונו, נא לפהאום — רוח הנבואה עליו, והעיד על עצמו שיודע דעת עליון. — וגאות אדם חשפילנו. כמידח הסכל שנית; במרומים — ונופל משמים לארץ. — וגלוי עינ׳ם נכח הדמיון לראוח מה שבשמים. — והוא מוברח לדבר כמלאן ושליח כל אשר שם הכח הדמיון נפיי אן> כ׳ אץ סזדם למו. וכמאמרם על הפסוק וישם ד׳ דבל בפי בלעם מלאך ישב לי