Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 39

— 39 — (<נ«וס ע״ז א׳) "נימי ק׳ דוקא נן הרכינס וכל׳ א״ל (׳ונסן גן הרכינס, לי"«) אהה הוא עקינא ששמך סולן מסוף עולם ועד תומו ועדיין לא הגעת ללועי נקר א׳ל ל״ע ואפילו לרועי צאן. "ונ״ל שהמכוון יונסן בזה לילוס ללנג ל״ע וראנ״ע. כי לסי הנראה גס מדגלי אחיו נשאלו" ויש לו נן לעזריה סנרינו ובו׳ נשמע שלא היה דעס ניס הרכינק נוחה ממנו, ע״י לוג עשרו. ונכ״ז היה בכהן המחזיר על הנרנוס (עיין ינמוס פ״ו ני) וע״כ עשה ר׳ דוקא עצמו כאילו לא הכיר אוהו ולא שמע ממנו. — וגם אס“כ בהודיעם לו אח שמו ושם אניו "קלא עליו (נדרך לצנוחא —) המקרא הזח לא לאיתי צדיק נעזב וזרעו מנקש לחם. - והוא מבקש לסם נניס הגרנוח ואומר "עקיבא נתרמילו ואנא חיי "(יבמות שם) כאילו חייו חלוין לו מנגד ההוא גינתא (סימן אי), וע״ב גם יונתן שם פניו נגד ל״ע וא״ל אף ששמך הולך ובו' נכ״ז לא הגעת עוד למדרגה לאנ״ע להיות נשיא כמוהו. — וקרא לראנ״ע לועי נקר על שהיה מגדל נהמות נא״י (סימן ני) כמאמרם שחיה לו מעשר י״נ אלפים עגלים נבל שנה (שבת נ״ד), וא״ל ר״ע לא מפני שהוא נן חודה יותר ממני אלא שיש לו יחד נמה להחלות ״(עיין ירושלמי תענית פ-א ה״א), כי בתולה הגעתי אף למדרגת יועי צאן, וחוא מדרגת ל״ג, וקרא אותו רוע׳ צאן כ• היתד שלו הוא דאתא מניח דוד שהיה רועי צאן ונס «ל העתיד אמר יחזקאל(ק׳ ל״ד) והושעתי לצאני והקימותי עליהם לועה אחד ורעה אחסן את ענד׳ דוד וכוי וענד׳ דוד נשיא בתוכם וכוי. — או אולי התכוון בכינוי רועי צאן על ל״ג להעיל דופי נו על שהחיל לגדל או להשהות נהמה נא" י (ב״ק פ ע״א יעו״ש וניש״י) — ואם תאמר עלי, הנה עתיד אחת ליחן אח הדין. כי שמס דברי גאוה נפי ל״ע. אשר לא יתכן שידבר על עצמו ככה? הנני לאמור לך הכי דרכו לא יתכן, דרכם לא •תכן. כי אתם נושאים פנים בתורה, אבל התנאים הראשונים אף שהיו ענווים נאמת היו מנשאים את כבוד תורתם לעיני כל, בחשבם גם לגופם לאלון חתולה ונושא דגל תתולה, וע״כ נכנדם להתורה נתכבד גס גופם על הבריות. נהחקדשו לארון והתורה משתמרת בקרנו. וכמאמרם בהמשגה אבות "כל המכבד אס התולה גופו מכובד על הבריות" . . ומצאנו לר״ע שהלך לעבר שנים בח״ל עוד נימי ר' גמליאל (משנה יבמות קכ״ב)• — ואולי גס בני הרפינס נאמלם לו "אתה הוא ששמך ת ולך «סוף עולם ועד סופו" התכוונו לאמר שע״י ההליכה הזאת זכית לחשם. — והיה בלבבם עליו על שהרהיב סומן אי) גם ביאורם (שם) על דיסא בן הלכינס, "ועיניו קמו מלבוא לניס המדרש" טעמו היה כי לא היה דעתו נוסה «הנשיאים. -י- וע״כ קייס בנפשו והצנע לכת. — ועי“! נתבונן בדברי רנינא האומר (ב״ק ת״ט סע״ב) "הוה אמינא מאן תנא צנועין ר' דוקא יעו״ש." — וכן בכל מקום שהזכירו חכמינו צנועים נ״ל שהתכוונו לת״ס שאינם רודפים אמר הכבוד, ומושכין ידיהן מחלק הכבוד בישיבת נ“המ ולומדים בצינעה. — סימן בי) הרב שי״ר נערך מילין אוח ארך ישראל זייטע 214, הוכיח מרא״בע שהתיר להם לרעות ביעלים, וע״י רועה, דאין אדם חיטא ולא לו, וסיים "וחידוש הוא שלא עמד שוס מפרש." ומזה הוכחת׳ שכנר עמדו ודברו נזה יונתן בן תרכינס ול״ע ונתנו עי״ז דופי נו. — אבל באמת לא ידעתי שןם חידוש חני נאמר שמה, שהעדלים מראנ״ע היו נא״י, וכי לא היו יכול להחזיק אותם בחייל או נסוריא? . . וע״ג ממילא יסול גס הטענה האחרונה שלו (שם נע״ע) "והנה על רחנ״ד דהוי ליה עיזי (תענית כ״ה) עמדו הגאונים הא אין מגדלין נהמה דקה נא"׳ וכוי, אכן עכ״ס יש להתפלא כי לא עמדו הגאונים על הא דרא״נע עכ״ל, ״ולפי האמור ניחא, כי אני אומר שהגאונים הראשונים ידעו מה שנתעלם מהגאון האחרון. והיא כי הנהמה רבה מלא״נע לא היה מרעיתם ומשכנם בא״י, ולא היו מנגסין נקרנוחס להקרוב עליהם, וגן לא נשאו את הדובים על קרנוחם — ולא היו מפסידין באי'י. אבל הני עיזי 1דרחנ״ד, שקנה עבור מעט תרנגולין ובצים , הסברא נותנת שהמזיק אותם סמוך לביתו, ולא שמסר אותם לח" ל לרועה, ני אס ככת היה עושה היסה הוצאה יסירה על השבח, ועליהם יפה חקקו הגאונים, הא אין ממלין נהמה דקה בא“׳. —