Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 38

— 88 — לה׳ מהקרה הגמרא הוא מהי״ח דני וחקנתא דחלמידי הלל וש»אי. וע״כ קיאו אומו מנגדיו נשה רני לנח לאמר כ׳ הימו ממלל רברבן, והקרן )ע<רא עקר הלח מן קרריא קדמ״חא. והן שמן גע והנדל, והחלו מנגדיו מורו או לאחר מוחו, ש־הק״ם נו הסזון מדניאל ז' שהעחיק יומין לבושיה כחלג חיוור יסינ (והוא ל“׳ הזקן וחיוור נדורס) וליה יחיהנ השלטן ויקר ומלבוחא די לא חמנל והמנו על ל' יוחנן המקרא: אגן חליינו הוא נשא ומהאונינו סנלס וגוי," בי נאמה גם לנו יבאג נחליינו ממבאונינו, ואנחנו חשננוהו נגוע מוכה אלחים ומעונה, כי היו עליו ׳הורין וחלאים רעים כמאמרו נלכוח ה' וגנ״ק■ קט״ז: דין גלמי דעשילאה ניר" ולא היה מניס תהילין של ראש נימוח הסולן) שהיה מזיק לו (ירושלמי נרכוח) וקרא ק״ש כי מצל׳ (נרכוח י״ג) ואהשר לדברים חאל החכוונו נההולם שם ה' ל״א תליש על לגניה י“׳ ונו׳ גליה לדרעיח ונהל נחולא חזיה דהוי קא נכי ל״א א״ל אמא׳ קא נכיח? וא״ל להא׳ שוהלא דנלי נעהרא, א״ל על דא ודאי קא נכיח, ונכו חלויהו והוא שא״ל ל״א נכינא על חקוחינו שנשארת מעל, שקוינו להוריד חני דני נשיאה ולהיעיג לההיא סיוורא ושופרא (כמאמרם 3נ״מ ה״ז אר״< אנא אישתייל משפירי ירושלים) על כסא הנש־אוח — ולבסוף כנר זקנה קפצה עלינו והמוח עלה נחלוניו, וההוא שופרא נ לי נעהלא נל׳ נניס וגם באין חקוה להוליד, כ• נהעקר נזמן ההוא מחמת זקנה כדמוכח נגיטין ע׳ ושנת ק׳"א שאמר: הן הן החזירוני לנערות׳ יעו״ש — ואפשר נזמן ההוא שחזר לנערותו הלחינו אוחו למרוד נהנשיא, ודרשי וסמכו עליו הפסוק אכן חליינו וכוי גם דרשו טליו הנאמר שם מראש "מי האמין ויעל כיונק לפניו וכו' (כי חזר לנערותו) ״לא תואר ולא הדל לו" (והוא ג״פ כמאמרם עליו שאני ר' יוחון וחדרה פנים לא הוי ליה ופי' רש"׳ הירח פנים זקן, ובנזיר נ״ט מנואל שלא היח לו גם שער ניח השח• "ננזה וחדל אישים" (הוא כמאמרם שנחעקל) ,איש מכאובות וידוע חולי וכמסהיר הנים ממנו וכוי" הוא ג״ג כמאמרם ומאמרו (נ נלכוח ה' נגעים וננים אינן •סורין של אהנח סי׳ נ׳ וננ״ב אר״י כל מי שאינו מניח נן לירשו חקנ״ה מלא עליו מנרה וכוי ולא ילאו אלהים וכוי וזהו: וכמסתיל הניס ממנו. אכן חליינו הוא נשא וכוי אכן כעת ראינו שגס זאת מאת ל היחה, וחם יסולין של אהנה , ני לולי זאת לא היה נידו ליקת שנט המושל והמחוקק תחת רגליו מקנאת ויראת הני דני נשיאה, רק בראותם כי הוא איש מכאובות וידוע חולי שמו המשרה על שכמו. ופתה אחרי שחזר לימי נערותו נאה העת לפיוק העול מהני דני נשיאה, ולהכתיר לד יוחנן נהשס נשיא ומשיח, ונזלשסם הזאת דרשו וסמכו בל הקפיטעל י״נ נדלד אסמכתא עליו, הנקרא מהם פת ״חיוורא דני רב," ודי למבין. מכתב שלישי, לידיד׳ השלם המושלם וכוי ני" בהיותינו על השוק לאשקוויטן מלית את פני לעיון אלין מכתב עם ביאורים על איזה מאמרים מח״זל, המפיקים אור על תולדות דברי הימים הקדמונים, ואתה נחקדן תוציא אותם לאור במכתב העתי נשם ,כרמל" אשר בדעתן להדפיס נעיר לנוב בכל רנע שנח מחברת אחת. ואם כ׳ לפי דעתי לא תקום ולא תהית, וכבד יהיה עלין הדנר להוציא מחשבתן לפועל, נכ״ז אמרח׳ למען נל תשת עלי חטאת, לאמור כ׳ גם אנוכי מהמדפים ירי העובדים בקודש נהר אליהו הנא לא לרסק ולא לקרב רק לעשות שלום בעולם, הנני נס אנוכי לעלות על הר הזה לדרוש בשלומן ובשלום כל בני ברית נשם המלא ן הברית אשר חמד ההר הזה לשנתו, ובקול דממת אני מקריב מנחה קטנה, והיה ראשיתי מצער — והנני נזה לבאר את מאמרם. *) ואגב אורחא אמרתי ליישב דנר׳ הסוס׳ שם דנ״ה ותאמר י' יוחנן וכוי פירש"׳ דלאדם חשוב כר"׳ מסתמא לא היו אלא יסודן של אהבה: וסימא דהא מסיק דהינא דלא הף ליה נניס כלל לא חיי יסודן של אהבה, והרי כמה צדיקים שלא היו להם נניס? ואי משוס ננוח וכו' ׳ע״וש, ורבים עמדו ונכשלו נחדנור ,ואי משום בנות" והנ״ל בי בעלי התיס' שמו נזה את פניתם נגד רש"• לירות החן בלבו מיני' וני אנא ני גם רש"׳ לא חיו לו בנים זכרים רק שלשה בנות כמבואר ביוחסין וסדר הדורות, ואפשר כי טעות סופד קטן נפל בדבריהם ונ״ל "והר׳ הוא מכמה צדיקים שלא היו להם נניס וכוי ולאדם תשוב ברש"’ «סתמא לא היו אלא יסודן של אתנה, ולפי דרכינו יתכן שידי הדבור: ואי מסוס בנות ו«׳ ׳עו״ש -