Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 37

37 - חליינו והוי על י׳ ישמעאל בל"׳ שהיו עליו ג״כ מלאים יעים (עיין פקחים קי״ס ונרשנ״ם שם) וציירו בי לני הסם חיוולא. — ודרשו זאח בני לגי עוד נעלם שקיבל לני על עצמו ׳שולים, הי אחל מוח לני יספדו עליו, לוח אפינו משיח ד׳, ולא היו סולקין מכבודו לאחל. ואחל נל חאמול, הנני להומה לאמי נים דניים שאמלח׳ לפניכם למצוא סן בעיניכם, הקולאיס, הוא דק בשיטה הלב שי״ר לממדי, אן> שאינם נכונים ומחקנליס — ועשיתי ככה למען העמיד בנק הילדיס על מעשה מדודים, ולכנוח נשם מעשה הולדוק, כי מילאתי לנגוע ולשמש גהתגא החלפתי הדנליס (שימן אי) נשאה וקפחה השם משיח נפי הרננן, להעצמוח היבשים והמתים מאנשי געלמאניא הישנים שינת עולם וכל לוחות שבעולם לא ׳נידון ממקום וגלגול מסילות למשוח אותם בקדשי קדשים — ושינתם עלבה למו ולא ישעו גם בחלומם לנבלי נעל החלום מהאווז סיוולא — ואדיבה יתנו בקולם כאוו! תניח על המקילים מתלדמתם, נאמלם: הנס לנו בכובע השינה להיות עבדים נאמנים להבי נשיא אף אס הוא מאנשי פולוניא — ואם כי אמלו: חלואח אווז נחלום יצפה לחכמת הלא חמה הם הלואים ואנחנו השומעים לדניי שיל ושקל מדוכתי' וממקומינו. — ואשל אחזה אנוכי, כשאני לעצמי לישב ולכונן כל השוגיא ינישחח העלך, אגיד לן הקולא ועליך לנחול. והנ״ל כשנשים עין בוחנת על בל הקוגיא דשם, אנו לואיס שלא היו עיניהם צופיות בהגדות הללו על העתיד ולימים לחוקים, לק מגמתם הוא לילות חילם להני דני נשיאה דאוקמי דייני דלא נמיל (חנה'!' ני) ולבי נשיאת הללו התכוונו לחרף ולגדף אותם במאמרם (מדרש לוח) על הפי ייקח בועז עשרה אנשים וכוי א״ל פנחח מינן לניח זה — שהן ממני! זקנים בבית המשתאות שלהן. — וגס אמל בשם ל״א בריש חנה' צ״ח א־ אין בן דוד בא עד שיכלו כל שופטים ושועלים מישלאל שנאמר ואשיבה ידי עליך ונו׳ ואשיבה שועעיך כבראשונה, הלי שגילה דעתו לא שיכלו מבלי ביאת חדשים במקומם , יק ואשיבה שופטיך כבראשונה , ולזה התכונו בחחוגיא דהבא נאמלם: ״אל״< אמל לב עתיד הקנ״ת להעמיד לחם דול אחל" כ׳ •תקיים ואשיבה שופטיך כבראשונה, כי הכתר תורה מונח וכל הרוצה ליטול יניא ייעול. ואחלי מוח לבינו הקיום חקוחס נתחזקה בכל דור ודור לסרוק העול מתני דני נשיאה האומרים שהתולה ילושה היא להם , ולמשיח ולהעמיד אחר תחתיו, ובל התלמידים נניח היעד של לנס נשאו למוריהם לנשיא, ומשמו אוחו נכתר חורה שעולת על גנו למשיח הזה, יסמכו אוחו מהמקרא נדרשתם ואשמכהס. ודבי ר' חנינה אמרו מנינה שמו שנאמר אשל לא אתן לבס חנינה! ומצינו מאמר נזה בב״ל סי ע״ח: א״ר בנימין נ״ל לווי צפי ששמענו חנינה נאחד עשר שבעים ולא שמענו נשבע בנימין, והיכן שמענו להלין בבראשית מ״ג ויאמר אלהים יחנך בני" והאומר היה אחיו יוקף, והמאמר הזה הוא ג״כ לילות להבי נשיאה דאתי מבנימין מצד האב (ביר ס׳ ל״ג) ורצונם בזה לעקור שור ולאמר שאין נמו חנינה, וגס לא מצאו סן בעיני העם, ועלובת עיסה שהנחתום מעיד עליה, כ׳ ליוסף ניתן החן, וע״כ אמלו דני ר' חנינה שהמשיח והנשיא האמת׳ יהיה שמו מנינה אצל העם, נאסמכחס על המקרא אשר לא אתן לכס חנינה" כי עד עתה לא חיה במו חנינה לעס. "ויש אומרים מנחם בן חזקיח שמו" נ״ל שמנחם זה היה בן חזקיה נן ל' מייא, וסזקיה זה היה לנו של ל׳ יוחנן, ותלמידי ל״ס וחזקיח לצו למשוח לבנו מנחם, וסמכו אוחו נהמקרא ״כי רחק ממני מנחם." — ומעתה נבוא לביאור הדבור "סיוורא" ונוסחח העלון "ולבנן אמרו חיוורא דבי רב ופירוש רב כלומר גדול עכ״ל הערוך ■ והנ״ל כ׳ במאמרם זח התכונו לר׳ •וסנן שהיה נקרא נפי הרבנן: יוחנן דני נשיאת (סוטה כ״א) כמאמרם מאי נוז ינחו לו וכו לא כר' יוחנן דני נשיאת, אלא כהילל ושבנא וכו', ואמרו זאת נעת שנגדו להבי נשיאה וכעקו גס על ל׳ יוחנן שמכר את תורתו עבור פרנסתו, וליי אזיל לטעמו האומר (שם) אין התורה «שקיימת אלא במי שמשים עצמי כמי שאינו וכוי, וגס בירושלמי ס״פ «שילין איחא ל״י יי״ל אמרו לא זכינו לאורייתא אלא בגין דחמינן אצבעותיה דרבי וכו׳ — "והתכונו לי"’ נשיאה נכד לני שהיה מפרנסן באצבעותיו, וקראו לל״י חכא: סיוולא, ע״ש שמזונותיו היו מהני נשיאה ונתחוורו פניו כי אזיל סומקא ואת• חיו ולא, כמאמרם כ’י! שנצרך אדם לבריות נעשו פניו ככרום. "דני לני רב הוא ל״י נשיאה שהיה יקיא נשי החכמים לני לנה (עי חולין נ״א תראהו שלר' יהודא נשיאה כינו נשם מלבי ינה ’מ״וש ובירושלמי ע״ז פ״א ת' י״א) ואולי לחידודי כנותו ככה, על שהרהיב בנפשי עוז להשיר שמן טכ״ום, האסור עוד מגזירת דניאל אליבא דלג (ע״ז ליו) וגם