Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 36

36 — ב׳ ידמו נעצמס ניח רשנ״ג סר“ ו! הוא המחוור גדודו ולא הניח נמוחו נא“׳ וכאשר העידו עליו (עירונין ׳"ג) גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם פאין גדודו פל ר״מ כמוחו. — ואחר כל האמור, השם חיוורא יאה לו כשאלה חיוורחא וכחנוח אור — ואם ישיג הרג שי״ר לנו, שלא יסכן לאמי שני רני יחלוק ו מכנוד השם משיח אל י"מ < אחרי שמצאנו שרצה לעקור כנודו וכנוד אניו (הוריוח ׳“ג נ') ועי״ז פשעו ממנו הכחנוח אור, ופקעו ממנו השם מאיר וכינו אוחו נשם אמרים, ואיך. ימשומו אוחו נשם משיח? אם ככה אהה אומר גם אני להשיג לך: אסכדנריך שההורה נדרשח גחינה ואהגה, היה לך לחפוש נהשמלה חחיווריחא של י' יוק׳ שהיה גדול ומכונד נמאוד עוד נניח אניו והיה קורא לו ר' יוק׳ נדני (פקחים קי ע״! רשנ״ם), ודני לא מצא דמיון לצייר גדלו וכבודו ואמר עליו (כירושלמי גיעין) ״כשק שנין ק״ק לחולי חולין כך נין דודינו לדורו הל ר׳ •וקו ואליהו היה שכיח גניה (נרכוח ג' קנהדרין קי״ג). וי' יוק׳ זה מח על ק״ח כמנואר כירושלמי ע״ז ומונא נחוק׳ מ״ק כ״ה ד״ה שפעו מחני וכוי יעו״ש, וכשאמר רני 1נ"מ פ״ה) "כמה גדולים מעשה מייא ואמר לו ר׳ ישמעאל אפילו מאגא אמר ח״ו לא חהא כזאח כישראל“ כי לא ימצא עוד איש כזה למקור נפשו לזכוח אחרים כמצווה מילה כמנואר (כחוקי מ״ק שם) וגם נח״ו לא שלנו נו אן> מעיו של נחש. — ולא אכל מען הדעה (לפי פירוש הראנ״ע). — כמנואר נשנה קי״ח וכחוק' ד״ה אימא וכוי נשם הירושלמי וננ״ר פרשה פ״ה. — וגם מצאנו על ר׳ יוק׳ זה מאמרם ומאמר אליהו שגס הוא ערק לאקיא (נ“מ פ“ד). וא״כ ננקל היה להרג שי״ר להשיג ולומר ששם חיוורי שאמרו רננן כיוונו על ר׳ יוק׳ גן חלפחא ונשחיים יחחחן הוא עם השם חיוורא אחח ע״ש מקומו שנרח לשם והוא מקום אשכנז — וגס ננואו לשם מטלעול ופחד הדרך אזיל קומקא ואחא חיוורי). וע״ש מעשיו המחווריס — והשניה כי הוא היה נוודא׳ המחוור נני רני. — וקנעו נכ״מ הלכה כמוהו. ועוד זאח אס חשנש רק נמעט הנוקחא שלפנינו, והמחוק הגי מדני רני אז •פול כל הלמן זה הדוחק, להיוחך שונה כל השם שליו, לאמור "רננן אמרו חיוורי) גרני שמו," כי ר' יוק׳ היה נקרי) כלשון החכמים ניני (פקחים ק' ע״ז ס' ושאר מקומוח) וגם אקמכחות המקרא אכן סליינו הוא נשא וכוי נכון לקמוך עליו ר׳ מקר נפשו על ק*ה ולזכות לאחרים. — ועוד זאת אקרא חגר על הרג החכם שי״ר מה שכינד (כשם שמכנדין אח הניח) נמטאטה השמד מילת ישמעאל ננוקחח לנינו נעל הערוך, ואלמלי היו מתון נחורתו גם ישמעאל היה ח• לפניו והיה יכול לקיים נוקחח הערוך ׳לפרש דגר׳ הרננן לפי הנוקחא הזאת על ל״מ שהיה תלמיד ר׳ ישמעאל. — וכן נכל מקום ששנו ״חני) דגי ר' ישמעאל" נ״ל שהתכוונו לר״מ כ׳ לא מצאנו לר' ישמעאל חנירו של ר״ע תלמיד אחי שונה הלכות נשמו. ועל דגר׳ המשנה (עירונין ׳"א ני) "משום ר' ישמעאל אחל חלמיד אחד לפני ר״ע" אמרו כגמרא שם משום רי״גל "כל מקום שאתה מוצא משום ל“׳ אמר תלמיד אמד לפני ר״ע אינו אלא ר׳ מאיל וכוי. וע*כ גם אנו מן המפורש נלמד על הקחום. והגם שלא נוכל להאמין מל תנא גדול טופק ישינה שלא היו לו נס תלמידים אחרים, נאמר נעת המלחמה והשמד והיה העולם שמם. — נהרגו כולם כמו שנהרגו הכ״ד אלן> תלמידים של ר״ע: ולא נשאל מהנחוריס לר״י רק ל*מ. וגם מקודם הוא המחוור שנחלמידיו. וגם אם נשאלו לא נסמכו. ול'מ נקמך נעודו כילדותו מל“ע, וגם אח*כ מר״י נ"נ (חנהדרין ׳"ד. והקמוכיס נקראים זקנים (שה), וט״כ יתכן עליו השם חיוורי) דני ר' ישמעאל" כ׳ היה המחוור והזקן שנהלמיד׳ ל' ישמעאל . ואס כי לפי דנלינו לא יתקיים פירוש הערוך על חיוורי) "נגוע חלאים גדוליק" רק אם נאמר שהעלוך פירש ככה המלח חיוורי) א§ חננקל הוא להתפרש נל׳ פלושו (וכדברינו) למען שיניא חאקמכחא "אכן חל״נו וכוי“ וע“כ הוקיף נעל הערוך לאמור כי גם זאת נתקיים נר״מ כי גם הוא אן> שנמלט כנפשו היה נגוע נעת השמד ככל גני דורו וגס היה מתפלנק עצמו נלחץ משכר הנתינה ומזה חלק חלק שליש לרננן(מדרש קהלת), וא״ב יתכן נפי הלננן אשר נתפרנקו ממעשה יי״ ו לאמור עליו ״אכן חל״נו וכוי. אך אן> אם לא רצית לקבול הדוחק הזח נדנר׳ הערוך. הלא יוחל עוג לנו לעזוג פירושו, מליחן מגרעת נהנוקחא שלו . ... וגם נדרך פשוט יכולין אנו לקיים נוסחתו ופרישו ולומר ככוונתם "לננן אמרו חיוורי)" ונפרש׳,׳ ותערוך* נגוע מלאים גדולים "דני רני (היא מאמר מופרד וכאילו נאמר דגי רני אמרו —) ישמעאל.“ וידוע ני ר' ישמעאל נר" היה הגדול נניח רני ואהונו נחנינו עד למאוד והגדול שנחניריו, ומ״כ סמכו "ני רני' האסמכתא מהכחג ,אכן ^1