Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 34

— 34 — מקוה ליסראל ופו׳ ומחה נכרה נייח להוציא הל נשים <כו׳ "רחק נמריא דנורא מנית קדשי הקדשים" כי גם מנרי הכהן הגדול הוציאו נשים רכריוח כדנתיג וימצא מנרי הנהנים אשר השיגו רשים רכליוח מנרי יושיע נן יוצדק וזיהו הנורא דנולא שיצא מניח ק״הק והוא מנרי חכ״הג. "ונהד׳ דקתפסי אישממנו נירוחא מירי׳, ואזיל קלא נארנע מאה פרקי׳• ונאמר "ננינומא׳1 החכוונו להנירוניס וחטם כ׳ נפי המנואר נעזרא היה יד השרים והפגרים חיכן> לימינו רק עם המון העם והם הנינונים היה לו ענודה קשה וגם נכו (שם ׳׳) כי נכו העם הרנה נכה "ואזיל ק לא נאי3« «אה פיסי׳ י״יא 33ל ארן ישראל "אמרי היכי ר מניד דלמא משמיא מרחמי עליו“ היינו שיראו ופחדו אולי ע״י.רנ הנני מהעם יתרכך גם לנ השלים והפגרים (והכינוי שמיא יחנן על השלים והפגרים וכאמור) 'יפוגו אחור לעזרח העם "חיכי נעניד" מה לעשוח עם העם "א״ל רניא שדיוה נדודא דאנרא כדכחע שם והוא ׳נדל מקהל הגולה וכו' וזאח היא השלכה לדודא דאנרא לכל מ׳ שינכה ולא יליים לגזרחן וחקנחך“ ׳וכפיוה נאנרא דשייף קלא והוא ג״נ מהנאמר שם ׳מרם כל רכושו "וכו׳ ונזה ינוקה פיהם נאנרא כ׳ לא יהיה להם מה לאכול וממילא לא יחאיו לנשל תאוה וע״כ עשה זאח ויצלח נידן כי נגד העם יש לן ממשלח ונח רב מאת המלך, והצליח ד' נידם וינדלו כל קהל ישראל מהנשים הנכריות ונזה נמסר לידם יצרא דענ״ום נענואל שם שאמר הנניא היינו יצרא דעכ״ום וכפי הנאמר נעזרא — וגס לפי מאמרם חנ״ל ׳ודפין היו ישראל נעכ״ום שאין נה ממם ולא עניו ענ״ום אלא נדי להתיר להם עריות וע“כ נזה שנדלו מהעליות ממילא ננדלו מענ״ום ונזה הרגו ליצרא דענו״ם. — ואחרי ראותם כי שמעו לקולם והצליח י' נידם התקנה הלז נרצון העוג מהעם "אמרו הואיל ועת רצון היא“ ונאמר ננאורס ני נל הקורא ננממיה רואה שנכל העת הזאת הצילו להם השכנים הרעים עד מאוד וכל היום יראו לנפשותם מהעמים אשר הלאו לפדס למו פני אהנה וידידות ונלננס דימו להשחית אותם. ועל כ• עמים חללו היו עוניים ושנים נא"׳ והיו נושאים ונותנים עמהם ניכחיג (נחמיה ו׳) נם נימים ההם «לניס חולי יהודה אגרוחיהם הולכות אל עוניח ואשר לעוניה נאות אליהם וכוי וע״כ היו הצוררים הללו יודעים נערות הארך. וע״יז חרדו ופחדו פן ׳נואו פתאום עליהם כנאמר "ויאמרו צרינו לא ידעו ולא *נינו ולא יראו אד אשל ננוא להוכס ונהרגם והשגתנו את המלאכה. וע״נ אמרו גחכמתם הואיל ועת רצון הוא נגדור עוד גיר ומחיצה המנדלח לעשות פ״ג גדול להנדיל ולהשלים מכל וכל מיתר העמיס, ונזה לא נרוויח לנד מה שלא ינוא לאזנם מהנעשה נעיר ירושלים אן> גס זאת שלא ילמדו נ“׳ ממעשיהם ותוענותיהס וזיהו "ננע׳ רחמי איצלא דענירה“ שלא יהי' כלל עונר .ושב מהם אלינו ומשלנו עליהם ורצו נזה לאקור המ״וע והמקחר עם העמים ולעשות מעם ישראל עם לנדד ישכון (ועיין פלועארך צד 204 מחוקי ליקורגוש להפפארטאנער שלא יתעו למדינות אחרות וגם לא ליחן רשות לאים ממדינה אחרת לדור אצלם למען שלא ילמדו ממעשיהם) "אימפור נידייהו" היינו שנחלצו השלים והעם למקור לידייהו גם התקנת הלז י וקיימו וקינלו עליהם כל הגזלות . "חנשוה תלתא יומי אינעו ניעתא נח יומא לחולה ולא אשנחו" רמזו נזה אחרי חנקיון שניקו אח הגזירה הזאת תלחא •ומי לאו ונחוודע להם שאין רונ הצינור ינולין לעמוד נהגזירה הלז כי אין מדינה נעולס שיכולה לעמוד נל׳ עזרת מגרתה ני נמצאו הרנה דניים נם מאוכלי נפש שנחקרו נמדינה זו שמההכרח הוא להניא אותם ממדינה אתלת ואחזו למשל ניעתא נת יומא. כ׳ ידוע ההלכה נהמשנה (נ“ק ע״ע) שאסור לגיל תרנגולים נילוש לים וע״כ לא היתת ניעחא נח יומא אס לא תהיה מ ונא מחוצה. וע״כ "אמר• היכי נעניד נינעי פלנא* והוא להתיר הפלגא והוא הקני! מהם ונזה לא נצערן לענור להם ולמדינחם כי ירן נטל הסתורה לרכול עם סחורתו למקום הנצלן למו. ונגזור על הפלגא השדה והוא למכור להה למען לא •לערכו עם ישראל להוליך הסחורה למדינתם ולהתערנ ולהחליף אגרום עמהם ונזה נרוויח שלא ילמדו ממעשיהם ותוענוחיתס "פלגא מרקיעא לא יחנו“ הדר אמרו נם עצה הלז לא טונה היא כי אם אנחנו לא נמכור להם דנליס הנותרים מנד• הסיפוק לנו ולקנל מסם המחיר נמעוח או נדנלים החסרים לנו אז לא יהיה לנו גם נמה לקנח מחם כ׳ פלגא השניה והוא המעות לא ניתן מרקיע ונמה נקנה מהם "כחלינהו לעיני׳• והוא עלשון לא כחל ונו׳ היינו אחרי שלאו כ׳ א׳ אפשר להגדיל עצמם מכל וכל עשאו התקנה לנחול להעינים וכיכחינ (נחמיה ז') ויאמר להם לא יפתחו שערי »ירושלים פי חוס השמש ונו' וכתיג ויהיו מן יום ההיא חל• נערי׳ עושים נמלאנח וחצ״ם