Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 17

עת על־לבך שם השה יעל, הוא;שוב ימשול ב־׳ ובך ייור חצי, רגליך.יעטה, לא יאבו לכת; ומזמיותינו אז הבל כלנה י אתה יצא — נא איותם קיץ וחרף, אחי אל־תתע בכישפים .וקסם : רוץ בנביור, אל י_עצרך הנישם, ידעתי בי דדה מאז מקדם אל־תאמר נא הן דרך רב הלכתי; דרך הרע הזח בין אנישי־חדל; ולבד לדרך הנשאר הישקיסה ידעתי כי רבים אליו בטחי׳ אל־תירא פחד שוא, שחל בדרך; אולם מתקותם בישו חפרו. •ד ־ ־ דג ■*“ ״ t |v t * ■ ז t t TJ הימים אל־־תטנה, אל־תשא עין הן אנכי כעת הרחק מפישע לעיר העליזה המתרחקת; עזר טהור לתת אליך באתי׳ נוס נוס׳ הרחק ממנה; זאתקעצתיזלא לדרוש למתים איו לפעל פלא. מי הנמלט בקרב,־' כל הבורח. לא ירפאונך לא׳ כל חכמי לחיש; אולי תאמר כי מציותי תכבדנה; . אל — המיתמיו אל־תשא נפשך. אמנם כן הדבר׳ אך אם־חפצת אם מן העיר הרחק לא תוכל רגל׳ לדפיוא הנגע הקישה ׳ מדוע כי:עצרך דבר׳ ובך אין — כה ל*ז תקחילך נהה אף אם קישתה? לישביור על הברזל, בין מודיעצתי, מ:ם מרים אל - הדוד, חתנו, מעללי;פתך הביוגדת אף־איש ךניפו.על־נגעיו וחרב, הזכירה בלבבך יומם ול:ל אף — לחם אותו מנו ימנעו: זכרה זכרה איך לה לצחוק דדית; לרם1א את־נופתו :סבול כאלה, אטיור תאמר: ככה אלי נשבעה, לנשמתו לקבול דבר לאי- יואל? וישבועתה בן אחר כן חללה; דע לך אמנם אחי כי כל - ר,כובד כן תמאס אך,בתי.ותשנאני ׳ מזער;קום מהר;סוף. הן ככה ולאייש נכרי בן על־פני ךבקה. :ישחית מתג ךא'ש1ן כל־סוס זופרד, זכרך, את — אלה ׳ השתעשע במי׳ אחד :.קל עליו. כן את העלם׳ אף הגדל את־צלמם עד השמש; ,׳מתי אשוב״ תאמר אחר נסעת; בי נקל זאת אליך כי.יגדלו ע:ךך תתאך,; אך אם נשביליה אל עיני כל ־- דוי מכאובות הבל. אליך,אשד, תתאו׳ לא אל־הקרת ■ זה לא כביר אהבתי בת׳״ותדב אף־נם־כל־אלה אם־תרחק פעם חמדתי על — זיפ;ה עד ידות עשר. העצב.:לך ליו ׳ אף — תמצא ענג בה מום ודופי בלבבי נתתי ׳ בראיות ערים רביות ואישר בחנה. ותעלה זזאת בלבד אליהועילה. רק לא — יספוק לנסוע; התמהמה,דגליה משחתים אמרתי אני׳ ן?,י דרכך זה דרך החמס׳ ובצדק ואמונה לא — היו ככה. * V V V | V | ־ I V V l V ׳• T T , ד T עד אם־יכבד, האש תחת הדשן. אזריועותיד, כעצים יבשו, י' י ׳.׳■ I V ׳' - ׳ T T V ■י ׳ T- אם־חיש תשוב העיד יאבד הטרח אמרתי בלבבי גם בי לשקר. יי.י 3