Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 16

— 16 האזנה גם — אתן, בנות׳ כי אני ואנחנו אז נוחיל׳ אף נניחנר כגבר כאשה אורה מעתה עד אם;שבותמזו, .עד יטה — אזן לשכר מצוארם חרצביות רשע; אל המוסר הטוב טי גבר יתא אלבש בגדי נקם, כל לב;גוע לנוד ולנחם אם בוכה על — ילד אנקם את־נקמתיו, אזדה־ליו עזר, משכב על — הר,רון ע תחת עיניה,׳‘ אוציאה ממסגר נוגי בשבי. מי לא;בין כי את — מכאוב הגמיש טרם תביא תלד ת1ןד השער לא - טוב היוכח רק אחר הבכה/‘ אם — תנחם על־הטפתן הר!ןל בינת העתים היא תרפא כל שבר, אחור תוכל השיב, מונע אין. כי גם ריופא נחוץ;חייש הפותה. מרם ירוץ סוסף אם־רצית אף עת לרפא אם - תרא כי הגיע לבלום את פיו אז על נקל;כלת. ולהרפא תחפוץ, אלי הקשיבה; ככה אוהב טרם יכבד החלי הרחק מן - הטרפה, אין רע כמהו. את־ישרישיו תוכל שרש ואפס; החימר הוא יוליד'אה הוא ירבגו, אף —;תגבר אם תתמהמה רגע. הוא למדורה עצים; כל־־עיוד יוץתו קומה אתה אפיוא י ובגבר קומה, עצים עליה איף תכבה דלקת v אל־תתמהמה ואשר;כלת אמש הבטלה לחישק היא במים י אולי היום הזך, יכבד עליף. לאחו, וכבצה וטיט לנמא; דע כי;גדל השקף כאימר תיוחר, הסר את — הטרפה ותרפא חשק, כי מטקוה הט;ם יה;ה — גחל, .׳ץ שנה וצחוק כל —י לב.;קחו, תקרב חמדת נשים אל — רדף עדן, אולם תמאם כל - אייש זע;ף יגע. לף ומלאכה בקיש לף נא,'אל מרף, את ־־ התורה דריויימ י איו.למלחמת ובכן עץ ריויש;עטיק שרישיו בארץ. רד אם איש חיל אתי או כברת'ארץ אם — התרפית רזקן הפצע. שמור וזרע וקצור כי תמצא -- נחת, איו׳ תכבד המלאכה; אף עיור תוחלת- או — עדר צאן נחמד תרעה בעמק, אף אם לקרוא איותי חרבה פגרת, או ציד ודה זוע'וף תצוד בקשת," ר;קם בלתי מזור דע כי לא תשב. איו בפח הטמון, איו דג בחח, תן מים אם — תוכל על השלהבת.איו למלאכה אחרת שית לבף אם לא — תוכל ומדורה ף גדלה. עד אם — תישכח נשא חמדת היופין חכה, אל תתגר בה; לא זה הדרף; אף מן — העיר תסע נסיוע הלאה , אל - תשוט בנהר נכח הזעף• עיניף ארץ מרחקים תראינה; ז .ימאס ידוה רגז אמרי אייש שכל, גור על־אזיטת נכר י אל נא תנהם, לא —;תן נבר בפצעיו לנגוע; אל־נא תעציור לרכיוב; תבכה;דעתי, כי מכה נישכהה הלל הפילה. אף -;יטב לנו התענג בדשן. לכן יום יום נאמר מחר נשובה, ובכן לאט לאט;גףל ד,להב,