Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 6

חמיד ננפש היודעים למשוך נשנע סופר נשפה ענר וידנר על לנס להעניק לו «פר רוחם ומחנונה הנונחס, ולשים אוחוסם אוחוח "נכוכני יצחק", אשר יהלו אורם נקרום ובמרחק . ויען כי הכוכג כ״ד, אשר יצא כעח לאור כנר נא לידך אעירך, כ׳ אם ג ישרו דנרי החכם וו״סע שם צד יי וי״א, כי אוח סמ״ך נוסף לפעמים נמלוח ענדוה וסלמודיוח; הנה לא יצדק נאמרו, כ׳ ״אפס" נגזר מן "אף" והסמ״ך נוסף כ׳ אדרבה נכון יוחד לומר, כ• האל״ף נוסף ושרשו ״פסה", נאשר ידמה לשרש "ספה" (כמו כנש וכשב) שענינו לפעמים אנוד וכליון כמו "האף הספה" (נראשיח ׳“ח כ״ג) וכדומה. (והמלה "פסו" אמונים כהלים י״נ ני) בלי ספק מקוצרס היא מן "אפסו" והחסר האל׳ף, יען כי לא לעקר חחשב) וכן אם יאמר, כ׳ במלוח ״נרדליס, אוכלס, אסענס" הסמ״ך נוסן> מ׳ יודה לו נזה ¥ וכל מבין בשפה יוניה יודע, כ׳ קריאחן הנכונה: Jraea<x>l1;, ai3evt!<;li״ ואיה איפוא פה הוספה סמ״ך?? ומדי דנר׳ בך בהוספה הסמ״ך לא אעלים ממך, כי לדעתי נכר לפעמים רושם התוספת גם באותיות נ״ף, עי״ן, נאוה כ׳ כמו: כניה שם תואר לנפה נגזר בלי ספק מן ב ר ר (ונא נח חמורת דגש תחת כברת) יען נה יבורר האוכל מתוך הפסולת והכ״ף למשקל. כרכוב עקרו רכב, כי הוא שה לכלי עשוי נדמות רכב. כדור הוא מן דור׳ שענינו עגול וענוב . כנף עקרו נ ף, כי הכנף לעוף כנוף לען השדה. כרוב לדעת חז״ל היא צורה עשוי׳ נדמות רניא והכיף נוסף. ועל p< זה נבין היטב המלה הקשה במליצת איוב "׳נעתוהו כמרירי יום" כי נאמת הכ״ף במלת כמרירי נוסף הוא למשקל ותרגומו: ערשרעקקען מעגע; איהן דיא ניעטערקייעען דעס טאגעס . והרנה אולי כיוצא בו. ונאות ש ׳“ן: כמו משכן, שכן עיקרו כ ו ן, יען נניס מושב, אשר יכין לו האדם ישב בטח ונכין ויחסה מזרם וממטר, ובלשון חכמים נקרא הערנון, אשר יתן איש לרעהו לאות שיקים דברו על נכו; משכון. שבלול בדיה הידועה נשם שנעקקע עקרו בלל, יען כ׳ היא בלולה ומעורבת תמיד בנרתיקה הגדל עמה ולא תסור ממנו כל ימיה לעולם. סח ל מין חית השדה הוא מן חול, יען חיל ורעדה יאחז כל רואהו והשי״ן למשקל - סגל כן נקרא מעשה גילוי הערוה הוא מן גלה, ולהיות שאין מדרך המוסר לכנות המעשה ההוא נעצם תקנו הסופרים לנעא תמיד השעל "שגל" בלשון שכינה. שקן הוא מן ק ו ך, שענינו מאוס ותעוב. שערורייה עקרו ערה ענינו חרב ופמם כמו ערו ערו עד היסוד נה (חהלים קל״ז זי) והשי״ן למשקל. שחד הוא מן חד שעעכען דומה למלה נעשטענונג. שצף מן צוף כמו אשר הציף (דניים י״א די) ותרגום בשצף קצף (ישעי׳ נ״ד חי) הוא: אין דער איבערוואללונג, אינערשטרעמונג דעס צארנס. וכמי סהוא דרך לשו; ארמית לשמש הרנה פעמים נאות שי״ן לסימן נכין הפעיל כמו: שכללי שעבד׳ שחרר וכדומה המורח אכלל אעבד אחרר, כן נמצא הסגולה הזאת פעם אמת גם בעברית והוא: וששאתיך(יחזקאל ל״ט זי) השי"[ הוא לסימן הננין במקום הי״א ההפעיל ותרגומו: אוני איך ווערדע דיך רייצען מן שרש נשא, ואחה איש נבון וחכם אם תתחקה יותר על זה העני[ אולי יגלו לך נצורות בלשוננו הקדושה והרנה תעלומות תוציא אורה — ראה נא ידיי׳ אחה תשאל ממני להשאילך המחברת השלישית מספר ״החלון", ואני לא ידעתי אם אתן שאלתך זאת מיראתי, פן יתמרמר יוחל מאי י נקראך נה המכתבים הרבים השופכים נח וקלון על דברי רבותינו הקדושים ז״ל «אשרינו ומדריכינו נדרך נלך, ואשר יציבו למטרה לחציהם השנונים החכמים הגדולים באומתנו, אשר כל ניח ישראל נשען על גודל רוחם וחכמתם. ככה המוציא לאור יהושע העשיל שור לא יחדל מתח תחלה נדרך צחוק והחול, אשר אין לו חק וגבול נהרב הגדול החכם ראפאפארע לשומו לאחד הבוערים נעם, אשר לא ידע צאת ובוא נשפת ענר וישתמש במליצות זרות, אשר רוח הלשון לא הרה וילדה אותן! ובאמת נבלה גדולה עשה נזה, נאשר מודעת לכל היא, כי האיש, אשר יהגה ויכתוב הרנה כהחכם ראפאפארט לא יוכל כלכל דבריו תמיד במשפט הלשון ופעם ופעמים ברב הכתיבה לא ׳חלד פשע. ואם הוא לא ישא לשגיוני ראפאפארט, אשר נולדו דק אגב שיגרא ילישנא, גם אני לא אשא לטעיותיו ולשגיונותיו ואקרא אליו: יהושע טול קורה מבין עיניך ואל תכתוב עוד "עי הרב הזח ועדה המעשה הזאת" (!!) כאשר כתנת במחברת הנזכרת צד נ״ז שורה ל״א« כ׳ זה הוא מעשה, אשר לא יעשה!! ואתה ידידי תשכיל ותנין, כי רק מלילת הכתוב עד הגל הזה ועדה המצבה (בראשית ל״א נ"נ) תועה הוליכחהו. והנה זו לנו עדות נאמנה, כי גם ביהושע שור, אשר נשמוש שפת עבר על טהרות׳ ונקיוחה יתחלל השגגה מצויה, וכמוהו בן רניס שתו ודנים עוד ישתו מכוס השגיון, עד יערה ממרום ריח