Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 5

— 5 — נאמנה נעה 1גם«ה המוצלחת, ומער,ה דעה לגגון נקל נ• זה הדבר אפר דגר איקי גן יהודה נשנתו סל ר' יהודק שהיה חנם לכשירצה, כלומר גכל עס מהעתים וזמן, מהזמנים שהיה רוצה קלן, אור חנמתו הופיע, נאין משניה ומסגיע, ולא חיה חנם להיות כענין מנזיב ושואל, רק נעה וזמן אשר כוכב מזלו יואל — נ מיק' שנה פ״ז ע*א גנרי■ הא: שלשה דניים עשה משה מדעתו והקנים , הקנ״ת עמו, תוקיף יום אמד מדעתו ופירש מן האשה ושני את הלוחות . ובגמרא הישין» יום אחד מדעתו מאי דרש? היום ומסר, היום כמסר מה למחר לילו עמי אן» היום ונו', והקשי שם ההוקי דלפ״ז אין זה מדעתו יע״ש ומחקו ליש-. ולולי דגליהם )"ל הייה׳ אומר לתרן קושיהם בדלן נכון, ומקודם אשא עין מחקרי ננושא המאמר עצמו דיס נו. דקדוק עצום, והיינו אחרי שכנר אמר נפתח דגליו ירן כלל שלשה דגלים עשה מסה מדעתו, מה זה נפל הדברים שאמר עוד הפעם: הוקין» יום אחד מדעתו, הן תיבת מדעתו למה לי? וכן ה״ל לומר ג הוקין» יום א' ונמ״ש פירש מן האשת ושגל חת הלוחות ולא יקן> עוד מדעתו — והנלאה בעיני בי שפסי מז״ל ברור מלולס ומחשבותיהם עמקו ונשגנו, דהנה שנו חכמים בלשון הברייתא נמק' ברכות ל״ד ע״א אלו ברכות שאדם שוחה בהן באביה תחלה וקוף ובהודאה תחלה וקין», ונאמר שם ממי נשם רינ״ל הייוע כמו שאמירבו, כ״סג תחלה כל נלכה ונלכה, המלן כיון שכרע שוב אינו זוקף "ופירש,,’ "בנועם אלו המדרגות והמעלות משום דכל מה שהוא גדול ביותר צרין לתתכנע ולהששל יותר מפני הש״ית ע"נ , מעלת בונת דבליו ז״ל חודרת למ״ש מהלי״ע נשער תשש׳ וז״ל ידוע שכל מת שיתחכם האדם יושר מסבירו יכיר יותר היותו יהי לחוק מהשגתו, כי הנה פתי הקכל יחשוב כי הוא קרוב לאל יסב' וכפשע בינו לניניו, אמנם תסכם בל עוד שיתחכם •והר עוד יוסיף להכיר עוצם הרחקתו ממנו וכמ״ש המכס ב״ע ם' י״ג תכלית מה שגדען כלא נדען ובו' יע״ש בלשונו הזהב ונהיות כן הדין נותן דנל עוד שיגדל האדם במעלה ובהשגה יוחל מחנירו, בן לעומת זה תגדל,הכנעתו מפני האל יה׳. ונעבור זה ההדיוט. שאין לו השגה גדולת ממציאות ד' יקפיק להראות הכנעה מועטת , והכהן תמול המורם מאחיו. ומולם מעם בהשגתו צרין יצבנעה' יתירה, ואמנם המלן קהוא הראש ומופלא הגדול מכל רעם במקום גדולתו תהית הכנעתו ג״כ יתירה מן הכל . ואולי מפני זה.אחז"ל במק' חולין צ״א 'ע״ב חנינין ישראל לפני הקנ״ה יותר ממ״הש שישראל .אומרים .שירה בכל שעה יע״הש אין אומדים אלא וכוי וישראל מזכירי; את השם אחר שתי תיבות שנא' שמע ישראל ד׳ וגוי והמ״ש אין מזכירין אלא לאחר שלש תיבות כדכתיב קדוש ק ק' ד׳ צבאות , ורחוק להעמיק בבינת דבריהם ז״ל שמלאני אל ומשרתי עליון כולם רוחניים ויקודתס בהררי קודש יהיו במעלה קטנה והיותר פחותה מן בני האדם אשר עפר יקודם ודבוקים ברגבי החומרי והגשמי, אולם באמת כספון הוא , והוא הדבר אשר דברתי, כי לפי ערן מעלת ההשגה והשלימות בעדני האמונות והדעות, p לעומת זה תגדל ותקען הכניעה וההשתענד מפניו יהי. והנה נאה מצווי מאת תש״יס עיי נביאו כאמן בי הו שיכינו ויקדשו אה עצמם בני ישראל ערם ינשו אל ההר לקבל אש דת במעמד הנבחר והמקודש, וראתה חכמתו יה' אשר לפי ערן מעלה השגתם נעת ההיא שיצאו מארן מצרים, ארן לא מעוהרת, יקפיק זמן שני ימים להכנתם והחקדשס, אמנם מרעי ה אשר מעלת השגתו גדלה על אחת שבעת וייתר מאת כל העם אמי נענות לבו , אין יתכן ^שישפיק זמן שני •מים לבני אדם להבין לבבם לקבלה הסירה, ועל המעע יחויבו נהקדיש עסו־ם ערן שלשת ימים, ולכן הטינו אשר דברו ז״ל נמחק שפתיהם הוקיף יום אתד מדעתו, היותר רתבה ומחכמתו היותר נשגבה על דעת כולם, להותיף יום שלם . — .von Leopold Eisler, Rabbiner in Eiwarrowitz מכתב. יהי אלהיס עמן רעי אהובי, הנצמד בקירות לבבי! דברין היקרים היו לי לששון ולשמחת לש, יען דאגתי מתם, כי עוד לא נכבה אהנהן לחכמת ישראל וללשזננו הקדושה, אשר הנחילו אבותינו׳לנו למורשה. ואס גס לא. מעעים המה המתחכמים בעם, אשר יפנו עורף לה ולא שנים, הלא תמת זה יקימו יום יום שלמים וכן רבים, אשר ישגו מאד באהבתה, יקנאו לה'קנאת קודש, למען הושיבה על כנת ולחדש ימיה כקדם . ובאמת עלינו נהחזיק עונת לתחכם ונעים זמירות ישראל ל׳ מנחם שעערן יחי׳, כי ירהיב עז