Kokhve Yitsḥaḳ · 1858-01-01 · 24 (1858) · p. Seite 76

- 46 - נלאה׳ ראשונה מנית «לוגי אל שוק״,<$ק{ן$ארי תאריכה ראיתי איש עומד באס הדרן ונידו ציול «כתנים ויהי כעניי עליו *ן* גידי נליו! אחד; אנכי לקחתיו ומבלי שים עיני עליו עמנתיו נין שמלות׳t כי אמלתי) «׳ יודע מה זאת נח! האיש ניד׳; ה! לנות שמעתי מסקי אנשי ענגלאני1 ‘ומכל' תעו* ■■אש׳ר’יצמלו: את אחיהם האביונים אולי בפקודתם יעמוד האיש נלחונ העיל ונלאותיחיאיש, אשל-תכלת שניו ענתה נו, כי גל הוא גאלן הזאת יפלוש אליו כפיו-ו^ה! ,*תתל־יהן-לו-,לנל״ןיכלם ויבוש; ככה זמות׳ נעזב׳ את האיש וני! אצבעות׳ מששתי תמיד אתיהגלית.'לדעק,משפעו, כי בושתי לקחת אותו מכים׳ ולקלוא אה תוכו בשני כל עובל י ישב לבל תגלה חלפתי לעיני כל בראותם כ׳ גס אנכי בין לוקחי מנה — אכן• אחלי שוני אל ביתי ונלאותי כי אין איש את• ויליעת חלוני לא שתן עין לוכל לבוא, הוצאתי בגילה ולתת את הנתון בידי, לאע לאע, לנל יקלע חלילה, jpw — ידנ^ת׳. כ׳ תצקק על סכלותו — אקד מאלפי לופא׳ אליל, אשל כדגי הים ישלצו *ע־ל הזאש קורא בקול ■גדול אל כל האנשים, אשל שש ד׳ עליהם מסלה או הוכח במכאוב לבוא אליו, הוא בחכמתו מלא מלקחת וכן יתשאל ננליונו, אשל נחייח החולה את ריחה מהרה ׳יקום מערש' דו' וישכח מכאובו. מגלות כאלה ינחנו בידך בכל שיק ולחוב אשל תעלול,.בהלה יתהלל, יתרומם ויתנשא איש «אלין■ לשון, מלחיב פה, ננהל להון, ופתאים ינים, אוהבי חדשות וזלוח ילכדו ברשתו'. ועתה אחי! הגידה נא ל׳, מה יעשה איש הולך תמים, ודובי אמת נין אנשי און, אוהבי בצע כאלה? האעשה גם אנוכי'כמעשיהם לחלק מגילות ולהפיק גליונות, מלאות שקל וכזב נין העונלים ושנים? ביאות׳ כאלה אמלתי: אין לי פה תוחלת ותקוה למצוא ממיס נפשי במלאכת הרפואה; על כן גמלתי בנפשי, לשוב חניתה אל אלן מולדתי, נעלם יאלצני הלעג לתת את לבושי נככל לחם, אך כ׳ עוד לא לאיתי דני מן הנפלאות והנצולוח אשל בעיי הגדולה הזאת; אכן בחמלת י' על־ מצאתי איש עוג, אןז כ׳ לא מבני ממינו הוא; בראותו כי שומע אנכי את לשון עמו וידי תשיג לבאר ספל כחוב בלשון תוגלמה לשפת אנגלית קראני אל ביתו לעשות מלאכתו, סלך עבודתי ישלם בעד מחית נפשי וניס מלוני ומאז באחי אל בית האיש (לופא גדול ומורח בבית ספי) דאגות׳ ותוגות נפשי עזבוני, כי מצאתי משען לחם; אכן כלוא אנוכי בביתו מנוקר עד עלב לעשות עבודת• באמונת וכעזני אח בית האיש והנה חשך ואפילה ואנכי גל נעיר הזאת, לא אדע צאת ונא, ואיככה אנסה ללכת בשוקיס ולחובות אשר לנו מספל? הן אמת כ׳ נע־ל לאנדא! לוח אלהים הנועל ישים חשך לאור ובעד כוכב- השמים יחתום נזהרו ומעת ׳נעו צלל׳ ערב מד חצות לילה אנשים ונשים וען> יתהלכו הלוך ושוב לרוח המאיל; בכל זאת לא ערבתי אס לבי להרחיק כדיי מבית מלוני וכלפיד נודדת מן קנה שנים שלשה צעדים תפזז לפניה ואחי תשוב, כן אנכי בלכתי כמעחו׳ קשת הנעה׳ לאחורי לנל אהיה כמתעתע ואדע לשוב אל מכוני, מבלי שאיל עוברי דרך. ועתה אודיעך אח׳ אס אשל יעלה על לעיוני בעת כתבי, ולזאת תסלח ל׳, אם תמצא דבלי בלי ערך ובלי סדרים, כ׳ יק אשל ישים זכרוני בפי קסת׳ אותו תדבר. בבית הכנסת הגדולה אשל פה יתפללו כנוסח שלנו, בלי שום חילו;., לק לא יתנועעו נבל אבריהם, באמלם ,כל עצמות׳ תאמרנה" נאמר בדרך מליצה כמו וכל עצי השדה ימחאו קו. — לתפאלעוגעזין יש נת״כ •פה עד מאוד וגם האיש משת הגדול מאחיו יתפלל שם: אכן אך מצא מנהגם חן בעיני, כי יעבדו את י׳ בלב ונפש ופותחים אח פיהם בנעימה וקול שילה ובל המתפללים ילונו ויזמרו עם העומד לפני אדון העדות בכל זאת אין לאל יד• להגיד לך דק־ תפילתם בי לק פעם אחת ה״ת< אצלם סדל התפלת אסל נמאלגאריעה סעריהע לא ישר בעיני, ב• כל העדה הולם חוזים שוכנים, כי אין לתם סלק בעבודת ד' ויק איש אמד ידני במים אם ביום הזה געשה חדשות, אשי לא שערום אבותינו, הלא למען הצמיח אהבת ויראה בלבות אחינו נעשם; למען תת חיים ושקו׳ בעצמות יבשות; אבן לא ננדא מלבני דבלים, למען הפל שינה ותנומה על עפעפי אחינו החפצים לענוד את ד'. אכן בבית התפלה אשי נמאיגאלעע סעליהט מבלי משים תבוא השנה לסגול פיני העדה. .לבת עדן ועונג שנעה לה נפשי בהיותי נניח אלוהים אשל ברחוב פארעלאנד, שם •שבו' כל אנשי העדה,על מכונם נסיר יפה. שם לא נעו ולא נדו איש על מקומו, שם לא לאיתי אך אחד אשי לא נשא לד׳ נפשו בחודה וחאן. ובקול נעים וערב לאזן ונפש שלו כולם. פה אחד, ואתלן בראשם, לאלה* שמים אסר נחל בהם מכל העמים. האיש אשי היה למלין בעד עדתו, תמכם הנכבד אהק גדין עמד לפני אלין העדות. אחלי בלות כל התפלה עד ,אין כאלה׳נו"■