Kokhve Yitsḥaḳ · 1858-01-01 · 24 (1858) · p. Seite 75

75 לאה. היא כעור תמשש בצהרים כי רכות עיניה — ויעקב לא כהתה עינו ולא ראה פניה? - .Von Dr. 31. Friedsänder מכתב. (המשך.) ימיה אמדים אמרי בואי אל העיל לאנדאן נפש׳ לא מצאה מנוס לה ופד היו ממיד זועפים; בעד ביה מלון ואלומה נקל ועלב נחתי מדי יום ביומו שני זהונים כמןז ומצי; בלצותי למלוא אמד האנשים אשל הנאה׳ לו מכתב מליצה מאוהנו ואוהב׳ המדבר עוב עלי מצי יומי עבר, עד מצליח ד׳ דרכי למצא אס ניסו; אחל׳ מצאה׳ בעמל לב אס מקום שנסו וקול הפעמון נשמע נחדל המשלמים הגיד ל׳ פוחס הדלה, כי אין האיש נניסו, לפעלו ולעבודתו יצא; ואם אחרי שניה׳ ושלשה׳ אח הדרן הלב מצאה׳ נניסו גם האיש, אשל אמלחי נצלו אחיה, הוא יהיה לי לפה ולפני גדולים ינחני ונמס׳ בידו אס הדברים, אשל מכל הון יקלו בעיני, האיש, אחלי נשא אה עיניו העלונים על הנליון החליש רגעים אחדים נמחהלך בעמלי מזימוסיו, אז פסח אס פיהו ובשפה נעימה דבר אלי לאמר: צר לי מאל ידידי! להגיד לך, כ׳ אין לאל ידי לעשוח עבורך גדולה או קענה; אם לעצה׳ סשמע לך שוב אל ארן מולדתך, ב׳ האלן אשל אחה עומד עליה אך במסכנות מאכילך לחם, אן> כי אצרח מכמה ודעה, ני אס אין כשן- אין מכמה במקומנו; חנחומוס כאלה — לגוס שמעתי. נכסוף נכתפחי מאד לדעח מצב אחי בני ישראל הגלים פה, עמדסם בין העמים מעלת ידיעתם, אופן חינוך ילדיהם; כלתה נפשי לדאות בחי מדרשיהם וחפלוחיהם לדרוש ולמקור אדמותיהם ודרכיהם; אכן אל מ׳ אפנת לשאול את פיו אודות הדברים האלה? הרב אשל פה סגור ומסיגל בחדרו, חבלי עסקים ’אפפוהו; ואך האיש אשל יושיע לו שלניע הזהב יוכל לבוא לפני המלך ולדבר אתו, ואנכי, מך הערך ונקי כפים רק פעם אחת זכיתי לראות את הנשל הגדול, אכן נצל כנפי חכמתו לא מצאתי מחסה ומסחור לנפשי צמאת דעת: דלתות הנחים סגולות פה בכל מקום ממון ולא יוכל איש לבוא חניתה מבלי מנעול; אם יש אח נפשך ללכת הביתה תמשוך בחבל הפעמון או תדפוק נפעיש ברזל שנים שלשת פעמים על חדלת עד יבואו נער או נעלה וישאלו אס פיך, אח מי תבקש, ואחלי הנדת למו את חפצך ישונו אל האיש או אל האשת לשאול אם יאותו לדבר אמך, ואך אחרי כלות כל השאלות והמענות תוכל לבא פנימה, תדבר אח אשל עם לבנך וכהחמך לדבר חקח אח מכסח לאשך ומעך ותלך לדרכך כי לא יאחה זאת לשבת נניח איש ללא יועיל. ויה׳ נלאות׳ כ׳ אלה דרכי הבריטאנים , איש לדרכו יפנח ואחות ורעות רחקו ממשכנותם אמרתי נואם למדרש ומחקר מצבם וכל מעיני היה למצוא מעה ושלחן חלף ענודה כי תם כספי; בעוד הייתי בארן מולדתי אמרתי אעשה שם מלאכתי ארפא חולים, אכתוב סמים ותמי נפשי בגלל ענודה׳ אכן עעית׳ בשפע׳, כי אך הרופאים אשר שקדו פח על דלתות נחי הספר או בע-ר דונלין או עדעננולג יוכלו להחלים ולהחיות חילי מחליו; ומלבד אלת מי זה יפקיד ביד׳ איש זר, לא נודע לו מתמול שלשום את ח״ סליו? האנשים אסל נרכס ד' בעושר ישלחו לקרא להם רופא מנין הנודעים פה זה כמת, והאספסוף או איש אשל מעה ידו ילך אל ניס דוי ושם ישכב עד ישוב לביתו או אל עפרו. הן אמת אמי כי יצאו גם פת רופאי אליל, פושקי שפתים בלי מספל ואף כי מעולם לא דרכה רגלם על מפתן בית ספל ולא •דעו כל מחלת וכל נגע, חכמים המה להתעות בתמנולואס את המון קלי הדעת המאמינים לכל קורא בגרונו בראש כל חוצות; אכן לא באלה חלק אחיך ואס בקהל רופאים נאמנים לא אוכל לבא, כי גל אנכי, בסיד. דוגרי שקר, ננעל׳ דעת לא תחד כבודי, כ׳ דבר שקר ומרמה שנאה נפשי.