Kokhve Yitsḥaḳ · 1858-01-01 · 24 (1858) · p. Seite 77

וינאי דניים מאסר נקראו נסתר התורה. נעוג עעם ודעת, ומבין אמרותיו המסונצוה נתן ונועם יצא מוסר תסכל ולקה _טונ'לשומעיהן, וכל עת אסייתית לאל ידי ללכת אל הניח תות, בית ד', שמחה נסס׳ כמוצא סלל לב; ונקרב הימים מצאתי כ׳ לא טעים• נשתנו׳ כי וה האיש אהלן דוני שלום ועושה עוג בישראל נץ,הנוצרים תמצאנה נעיר הואת כתות ואמונות לנוח; יש מהם אשר יקראו קוועקער והם יקראו את עדתם "חבלת האחים* האנשים האלה; המה אנשי אמה, שונא׳ שקר וגס על דבר אמת לא ימנעו ובדברם עם אנשים אחרים ידברו "אהה* עמתם כ׳ יאמרו כולנו אחים אנחנו, בני אב אחי. תשוקתי לראות אות! וקיר עבודתם הביאתני אל בית חתילתס, תה ישנו כולם כשעת תמימה, אין תותח תיו, אך כאלמיס לא יוכלו לדבר; אץ ביי אחד מתם סתר חתילה או התלים; רובם ישנו בראש מכיסה וגם אני לא לקחתי מגבעתי מעל לאשי; כל צלם וכל תמונת לא ראיתי נניח חסילמס;"בגדי הנשים יכסו את על-.־נשרס מראשם עד רגלם וצעיף משי יכסה את שניהן. מלאה שמןיותיחן וכובעיהן כמראה הדשן, כי כאנשים כנשים לא ילבשו שמלה ממלאה אחרת; כאשר ישננו כה ואנכי הבעתי הנה והלום, תתאם עמד אמד משנתו, אחד העדה, כ׳ אין להם רב או מורה, דמן תודח' בקול רם על כי נרפא מחליו; נדברו עמדו כלס עד התימו לדבר וכישנו ישנו כלם מחרישים כנתחלה; רביעית שעה אחרי ואח עמי איש אחל מתוך העדה וידבר דברי מותר אשל עלו על רעיוניו נעת החליש, נדברו עמדו כלם ואחרי כלה לדבר ישנו וידמו כאבן כרניעית שעת; או עמדה אשת אחת ותדבר גם היא דברי מוסל והלעיף על פניה, ככלוסה לדבר ישנו כולם כבראשונה, או קמו ויחנו ידיהם איש אל רעהו ויללו לאהלס. (ההמשך במחברת הנאה אי״ה.) אגודת שושנים. -י י ־ יהי Von Herrmann Veith, öffentt. Lehrer. לכבוי לעי כאח לי, חכם ונבון ובעל מדעים: איש דובר צחות, עטי עע סותר מהיר ומודע ללשוננו הקדושה, י״ת• יעקר בר׳א פישער, ואשתו החשובה והנעימה, היקרה והחמימה, ם׳ רךןו^, נ״י, הולך ויאור עי נכון היום! בשני בשביעי לחדש, והנה ילדת רחל ליעקב אישה בנו בכורו הקטן ברוך המכונת בענדיט. ואשמע ואמרתי אני עם לבי: ארדה נגנים, גן הרעות, ללקוט פרחים, פרחי האמות, «ערוגות האהבה הטהורה. ולמען ׳מנון לעד, ישנים ורעננים לעולמים יהיו, אטעם נשפת אלחינו, ונשמי הכוכבים יציצו ויפרחו! י ח ילד יילד לך, בן נתן לך, נטע נאמנים׳ קלם רך וטיוב,יחיד לאביו ולאמו; קטן הוא ןם גדול יהיה יאריך;מים ושנים, ביו יבורך בית אבותיו׳ ויהי אלהיו עטו! התקוד, וקשה יום׳/ Von J50UI Zellermayer. התקוה: אזבור ך,ימי&, עת לאהובה ה;יתי,