Kokhve Yitsḥaḳ · 1858-01-01 · 24 (1858) · p. Seite 63

63 דוק!) שלומיאל ויאמר אל•: ארוצה נא לנתן ואומרה : אליו לאמי: איש האלהים צוה אופן להוציא כל איש ממליך ב׳ שאלתך המלא בלילה הזה. ואהה הוחל פה עד שובי "שלומיאל רן כצג׳ רצוא ושוב, ויאמר השקפה׳ בעד החלון, והנה ניחן יושב לבדד בחדרו, ואין איש אמו, אגל הדלה שגורה — ואומרה אליו: אל תדאג לזאת, כי אני למדתי מנוער לפתוח כל שגיר. "נשאלך נגייס מאח שהרי' אמר שלומיאל אלי נשלחו אותי ,שאל מאתו נגדים לבנים כ• גם נגדים לבנים היה לבוש אליהו בהראותו אל נתן בחלום הליל.“ כאשר באתי אל שחרי שנית, אחז נשרי פלצות כ׳ נהפך לנו, לבלתי השאיל את הנגדים לי, כ׳ אמר פן לא יאמין נתן לך, ופן ׳מושך ויכר אח נגדי, והנאשת גס את ריחך, גם אח ריח׳ בעיני יושב העיר, ונהי שנינו לנח. — "הוי אשה דכח לב! "אמרח׳ בלבי, ואפן שכמי ללכת מאתו שי וזעף וחנה הערמה הושיעה לי שיניע ישע, וחחוונ• דעת ואשוב ואומרה לשתי׳: אם ירא ורך הלבב אתה, עשה זאת איפה ונצלח, ולא תאונה אליך רעת, בצאתי מעם פניך, והעברת קול בעיר לאמור: גננים באו ל׳, ויקחו נגדי החמודות וכלי כסף וילכו." — הדבר הועב בעיניו, וימהר לתת לי נגדים לבנים חמודות מאוד, ויאמר זכור ואל תשכח לצות את נתן ויחן ל׳ את הגביע מחמד נפשי! — ״כה יתן ה' לך אורך •מיס באשר יתן נתן אח הגביע לך!״ עניתי לו בצחוק, יען נשבעתי בנפשי לצוח לנתן לבלתי תחו לו, ואשיר את בגדי מעלי, יאלנוש את בגדי תתרי החמודות, ואשא רגלי ללכת ולהראה אל נתן. בקרבתי אל הדלת יאפתח נלאע את המנעול במרצע, אשר לקחתי עמי, ונלאע נאת׳ נפתח בלי נשמע קול לעדה, וכבוא׳ פנימה, וארים קולי ואקרא: נתן נתן! אדוני הבית חרד מאוד נשמעו קול קורא, וימול מעל הכשא על פניו ארצה. המחזה *הזה הרהיב בנפשי עוז, ויאזרני חיל לבצע את אשר החילותי. ואומר אליו: הנה שתר׳ איש אלהים דבר בקדשו אליך נשנה העברה לאמי ,למועד הזה נשנה האחרת תפקחנה עיניך וראית את אליהו הנביא ודברת אתו "ובדברים האלה דברתי לך נס אני נחלום בחזיון ליל, ועתה הנני מקים את דברי, אך מה זאת עשית בי מאנת לעזור ולהושיע למנשה, וחאעם אזנך לדברי שלומיאל, בהתחננו אליך לחמול על רעו העטוף ברעב? הערס תדע כי מנשה הוא צדיק תמים, אשר נמשתרים יענוד את ת', ולא ישמיע בחון קולו? לכן מתר ופתח אח ידך לו, וחנה לו כל מחסורו אשר יחסר נימי החג הזה, ב׳ אין זולתך לנחור, וגם בלכתו מזח אחר החג, העניק תעניק לו מגרנך ומיקבך, וצרור כשף חתן בידו, ואל תחוש עינך מל כספך, ב׳ ה' השב ישב לך בנשך ובמרבית אח מתנת ידך. — ״ח׳ נפש•!“ נשבע נתן "כ׳ אעשה בדברך אדוני!“ ואוסיף לדבר אליו לאמר, ראה! הנה סר עונך, ועתה פא עיניך וראית אוחי כי אנכי הסירות• פני הלוט הלוט על עפעפיך וכאחד הקדושים חחז נפלאות. נתן חרף נפשו להניע נ׳ ואולם בראותי. כ׳ מרבה הוא להניע, ואחיד מאוד ואומרה אליו: רב לך! אל תוסיף להביט פן תכה עיניך! "נתן השב עיניו מנגדי, וישם פניו ארצה בנתחלה. וישאלני לאמי אדני מלאך האלה׳ס! האתן את הגביע לסתרי כאשר דברת? יהי לך אפר לך!“ השיבותי לנתן "ואל ישא סתרי עיניו לסגולת רעהו כי ה׳ לוה לאמי לא תחמוד אה אשר לרעך! ומה יוסף הגביע לו? הנחש ינחש נו?" אחרי דברך אדוני לא אשנה! אמר נתן נשמחה מגולה.* העוד דבר לך אדוני! הוסף נתן "ד נר כי סר אני למשמעתך ופקודתך אשמור!“ אס סי למשמעת׳ הנך "השיבותי לו“ מהר יאסוף את שלומיאל אל ביתך והשיבהו על כנו כנחחלה, בי חף מפשע הוא וידיו לא לקחו את צרור כספך אשר גונב ואיננו. "ח• נפשי!“ קרא נתן.כ׳ אעשה כאשר צותני!" כדבר נתן את הדברים האלה יצאתי לאט׳ החוצה ואסגור חדלת אחרי, כ• יראתי פן יקום נתן .חלך אחרי , לשלחני! כאשר יצאתי אח בית נתן, וישגשג׳ איש בריתי שלומיאל אשר חכה לו, באותו \\ לשמוע איך נפל דבר, ויפשיטג׳ את נגד׳ סתרי החמודות, וילנישג׳ את נגדי הקרועים אשר הניא עמו, ואמהר ואשוב לביתי ויהי אך בואי פנימה, והנה נתן העשיר נא, ואחריו נער נושא מגדנות ו״ן, ויפצר נ׳ ואקח מנחתו לששון ולשמחת לבבו. מן הלילה ההוא והלאה הניא לי הנער אמימען משרת נתן בוקר וערב מעדנים ויין. ולו ישנתי' שמה שנים רנות כי אז לא מדל נתן מחת לי כל ממסור׳; בכל זאת כחלוף ימי החג גליתי את אזנו בי חפן אני לנסוע ולשוב אל עירי ואל ביתי. ,ומדוע נחפזת ללכת?“ שאל אחד מרעיו.“ יען ידעתי נם ידעתי, כ׳ חרת אף סחר׳ ני, בראותו ב׳ הגביע לא נתן לו ויראתי סן יחם לבבו, ויפקח אח עיני נתן וירא כ׳ רמיתיו ותנא על׳ קללה