Kokhve Yitsḥaḳ · 1858-01-01 · 24 (1858) · p. Seite 62

62 דנל מיש אל נערו אשל נחשו לצאח ואולם עד מהרה שב, ונידו אמתחת מלאה שקל• כשן!, וגס מליפוח נגדים. .«אשל יקלח נעיני "אמר מנשה" אקח מנחהן להניח נלכה אל ניתך, ואחה נשה אלי ואנרכך. מנשה שח אח כשיו על לאש גחן ויאמל: מי יחן והיו כל יוצא׳ חלציך אנשי יוה וחכמי לג כמוך! נימעוח נפלי נתן מעם מנשה לשוג הניחה, ומנשה הלים פעמיו גם הוא, לשוג אל עילו. ך. הקול נשמע נעיל כי נא מנשה ויאספו אליו יעיו ואנשי נליחו, אוכל* לחם גנונים ושוחי מים שחלים ללאוח אח שלומו, ואת שלום אשתו היפה אשל לקח. ומה השתוממו ויתפלאו נהלאוח מנשה למו, אח כונד צליל. כספו ואת שאל החמודות אשל לו. ״הגידה נא לנו," שאלו אוחו, נש למי הכנוד הזה לך? הנהן לך ה מעמון נאמחחתך, נאהנתו אותך, או הקלה לפניך אוצי נחמד נלכחך נייך? או ההונילוך לגליו ניח י?י איש עשיי נאמש ואישון ליל, והמצא הון יקל אן- נעים? ״חלילה לי מעסות כינל הזה! חשיג מנשה" אנכי נשנעחי לנלח׳ שלוח יד נהון לא לי ולא אפיל. ואולם «אשל יקלחה נעיני, לכן אגידכם אח כל לני ואתם שמעו וימלא שחוק פיכם! •— אנכי ננואי עילה ... נפלתי לפתע למשכג, ואחל שנועיס ימים. שאליה כקש׳ אשל הוחיל לי הדלך, הלך וחקול, והמחסול הלך וגנול נלאשיח הימים עשתה אשתי נחפן כפיה, ומלאכת ידיה חייתני, אכן נאלנעה עשל לחודש הזה, יום קומי «משכני, מלחה אשתי מלוג יגיעה ועמלה לחיות נפשי נחלות׳. חלדח מוח נפלה עלי, נלאות׳ כי יעי החג יחלו לנא, ונניח• אין כל. מן המצל קלאסי למאהני: שלומיאל ואסל את פניו לשקוד על דלתות נתן העשיל, ולהעיל לחמיו עלי, אך נתן הכניד אזנו משמוע, ויה׳ כלאותי כל חקוה אזלה, ואלך אל קדוש העיל הלזו ושמו קת לי לעזלני ויהי מדי נדנלנו יחד, ויקפל לי כ י שאל נשנה החלפה מאת נתן, לתת לו גניע כסף תהונא לו מאלך מלחקים, ויען נתן ויאמל: לא אתנהו לך, כ׳ אם האילות את עיני ולאיתי את אליהו ננואו אל ניחי נליל שעולים הקלונ לנוא. הדני תזה נתן שמחה נלני, ואומלה אליו נלאט: השאילני חליפות נגדים חמודות, ואנכי מלא אמלא את משאלת נתן, והוא חפצך ישלים. או האלך ואנכי לנוש קלעים? "היחל מנוע ושאלחך אתן לך" ענני סתלי, אשל חמד את הגניע מאד. ואקומה ואלך אל שלומיאל, ואנקש מאתו להודיעני את משפע נתן ותכונת לוחו ולהועך עמו האנושה כדנל הזה ואם אחדל? ויענני ויאמל שלומיאל! נתן האיש כנד מאוד נזהג ונכסף אשל נתן לו ה' ללוג אך כאשל הלנת תת זהנ וכסף לו כן המעיע חת חכמה נלנו ולא חלק לו ננינת, ויחי נלכה האיש וגדול ויצנל כנופל כסף ויחאו חאוה להחלומם מעל שאל אנשי עדתו ועל פני העם •כנד וייעצוהו מתי קודו לנא לחסות נצל קת לי הצדיק ולהוניל מעת לעת סי לו למען ילוממהו ויכנדתו. אמנה כל הלע לאיש מתן. וגס הקדושים יעו אליו חסד עקנ שוחד. כאשל הלנה נתן לכנד מהונו אח הצדיק אוהנ נצע הזה, כן הדנה הוא לעשות לנתן יקד וגדולת דתן את נסאו נן חיושנים לאסונה לפ״יו נמלכוח, וכלאות נגיד מקל חנונות הזח, כי גדלו סהל׳ וכל לאשי העיד יכנדוהו וידוממוהו, וידמה נלנו כי שאל לוח לו, כ׳ נתן סהל׳ מהודו עליו, וחחילנה מיניו לחזות נפלאות. פעם פגעו נו מלאכי — אלהים נלכחו נשדה לשוח לפנות עלנ; פעם נגלו אליו האלהים נחלום נמלאות הליל, וממחלח נתקיצו ספר לכל נאי שעל פילו את אשל דג ל אתו ה' "האח!" אמדתי נשמע׳ אח הדנליס האלה "האס! האיש הזה ינחמני מעצנוני וידסיג לי" ואמהדה ואגיד לשלומיאל את « ז« ת — לני, ויען ויאמר: ״עונה תחנולתך והיא תצלח! נתן יאמין לך וכל אשד תשאל ממנו פד חצי עשלו וינחן לך "גם אות אתן לו כ׳ נאמנו דנלי" אמלח׳ לשלומיאל. "נהגידי לו את נקשחו אשר נקש נקהל מהצדיק סחרי, ולהאיר עיניו וירא את אליהו ענהו סתרי." "עוד אות אחד יש אתי גדול מאוד "אמל שלומיאל אלי "אך לא אגידנו לך ני אם נשנעת לי להטינ גם עמדי אם תצליח, ודנית עוג פלי נדניך עם נתן אפר גרשני זה ילח ימים מניחו וישלחני לנפשי על דנר צלול כסף אשל גונג מניחו וכל אנשי ניתו העידו כ׳ אני שלחתי ידי נו "ויהי נהשנעי לו לדני עוג מליו לפני נתן, ולהצדיקהו נדנלי שקל, פתח את פיהו ויאמר: זה שנה נלאשון לימי החג הזה ננוקל נהקיצו משנחו ספר נאזני כדנליס האלה: אמש נליל שמורים כלו עיני לראות אח אליהו ולא ראיתיו, נפשי דאנה מאד על הדנל הזה וננכי נמתי שנתי, וסנה נחלום נמלאות הליל, אליהו עומד לנגדי! וינחמני ויאמר אל תחעצנ על לנך חנם! ני למועד הזה נשנה האחרת לאו תראני ופה אל פה חדנל עמי! נדנלים האלה תגיד לנתן והיה אם לא יאמין לך ולא ישמע לקול האום הראשון והאמין לקול האות האחרון.