Kokhve Yitsḥaḳ · 1858-01-01 · 24 (1858) · p. Seite 61

01 אגיד. — "אח׳!,* הוסיף נתן אמל׳ם הנה המשי לכס נפלאוח ועפה הנירוו לי ואעבוד אה ה', וגם אפם אם תעבדו אומו בכל לב כמוני ובו תדנקון, ונפקחו עיניכם וראיסס נפלאות כמוני היום I הן אליהו בוא יבוא בליל שמורים נם אל בפיכם ליאות אליכם ולדבר אפכם; ואולם עונותיכם שמים מאפל נינו וביניכם וירא אליהו אחכם ואפס לא מראו אותו ואת הוד קולו לא תשמעו!״ — עד נהן מדבר, וגיחזי נער סחרי נא הניחה ויאמר: שמעו ואגידכם נפלאות! בראשית הליל באו גננים בחלונות איש אלפים, רקחו את בגדיו החמודות וגם כלי כקן> לקחו וילכו, אכן לא הרחיקו ללכת דך לנס אותם על הרעם לעשות, וישונו ויעמינו את הנגדים ואת הכלים תמת גג הבית דנוקו. — ״אין צדיק כצדיקנו ואין קדום כקתר׳ קדוש עידנו, איש מופת ועושה פלא!* קראו כל האנשים ההיו נצל קורת נתן, וימהרו ויצאו החוצה ללכת ולבוא ניסה קמרי. כאשר דאה נתן כי כלמו נדדו הלכו, ואין איש זר בחדר, ויקרב אל אשת בריתו ויאמר מדוע אח נעצבת היום? הכי חברתי אח, אשת בריחי, ובשמחת׳ לא תתערבי ובכבוד׳ לא תכבדי? אל נא תדבר ככה! אמנם כבודך כבודי ובשמחתן יגל לני נם אני "ענתה אשתו" אולם שמחתי מחולה נחוגה בהעלותי על לבי, בי נתן חתן את הגביע מחמד עיני אל תתרי כאשר דברת לו. — התירי עצב ויגון מלבך! "השיב נתן" ואל תדאב נפשך מנס! הגביע יהי לנו לאחוזה עד עולם ולא אתננו לתתרי, יען אליהו צוה עלי אשר לא אתננו לו, עקב אשר עבר על שי ה' אשד צוה לאמור לא תחמוד בל אשר לרעיך. — ומה יתן ומס יוסף הגביע לסתרי? הוסיף אליהו אומר "האס נחש ינחש נו?״ נתן כלת דברו ויסב את פניו אל הילת אשר נפתחה, ואים אחי בא בפתח ויאמר לנתן: הנה שלחת לקרוא לי אדוני! ״כן הדבר! ענה אדוני הבית" ושמע את אסר אומר אלין! נחמתי נ׳ הדפתיך ממצבן וגרשתין מניתי, ויען הודע לי כי לא חמס בכפך ואין עון לך לכן ידוע תדע שלומיאל! בי ככלות ימי המג אשיבך מל כנך וכל מחסורך נתן אתן לך בי נתן שוד. שלומיאל יצא את חנית ונער קטן נא פנימה ובראומו נתן וישאלהו לאמי: ה חקרת לדעת איה זה ביתו? ידעתי גס ידעתי! ענה הנער "אס כן" אמר אדוניו מהרה וקמה את הקערות תהנה הערוכות על השלמן ואת נבל יין הלז והולך אתתם;שמה להחיות נפש האומלל תזה ונפש אשת בריתו. ך. כחצות הליל שב מנפח לביתו עלז ושמח• ״שמח׳ ועלז׳ ידידות נפשי! אמר לאשתו" כי עוד מעע וימלא שלחמו מעדנים וממתקים. — מנסה אך כלה לדבר, והנה הדלת נפתחה, ואיש נא פנימה, ואחריו נער נושא קערות מלאות מעדנים ונבל •ין. — "אדוני!" אמר האיש הנא אל מנשה אם נא מצאתי חן בעיניך קח נא את מנחתי ההונאת לך. ובזאת אדע כי סלחת ל׳, אשר גואלת׳ להשיב את פני שלומיאל בבואו במלאכותיך נצל קורתי. ״סלילת ל׳ מקצוף עליך נתן!" מנה מנשה, ותמה אין ל׳ אבל תן תודח כי הסכלת מאוד עשו אשר הנוית אוזן לקול מלשני נסתר והאמן לכזביהם ואנכי הללחיך מדי דברתי בך, ויקר ■שמך בעיני מאד, כ׳ אך אותך ראיתי עשיר צדיק תמים נדור הזה. — אמנם אתה ידעתני איש חמודות! "השיב נתן" ותכבדני, אפס אנכי לא ידעתיך ולא משבחיך עד אשר גלה ה' ממרום את אזני ואחד מן השרפים הודיעני כ׳ אחד צדיקי הדור אתה ובקהל הקדושים אשר ה׳ עליהם ימיו חסד כבודך. מנשה דבר עוד עם נתן רגעים אחדים וישלחהו, וילך נתן לביתו, ומנשה הניע אחריו, ויאמר בלבנו ברוכה היא הערמה אשר תחיה את בעליה ולא תתנם למוח ברעב. מנשה וחנה אשתו ישנו לאכול. מה מתקו המעדנים למין הרעבים האלה ומה שמח יין הרקח אס לבם! "האח!" אמרה חנה "מ׳ מלל■ כזאת לנו היום לעת ערב כ׳ בלילה נאכל מעדנים לשובע ונשתה ממשקים לרויה! "דעי יונתי! אמד אישה "כי ככה יעשה לנו נתן גם מסר ומחרחו כל הימים אשר אבחר לשנת בעיר הזאת, ויום יום ישלח לנו יבוקר וערב, מעדנים לאכול, אכול ושנוע והותר. — נשמחה ועוג לב מגגו מנשה ׳ואשתו אח חג המצות, בי הנער אסימעץ משרת נתן, הניא למו יום יום מעממים די; רב. ויה׳ ב׳ כלו ימי החג, וחחילנת ימי המעשה לבא, וישלח מנשה לקרוא לנתן, ויאמר הנח נוסעים אנסנו אני וביתי, לשוב אל העיר, אשר יצאנו משם, לבן גש ה נא אלי ואברכך נערם אלן. — נתן חרד נשמעו דברי מנשה, ויחל פניו ויפצר נו לשבת אחו •עוד שבועות אחדים, ובראותו בי מנשה הכביד את אזנו משמוע, ויאמר חלילה ל׳ מתשצד בך עוד, אולם דע ב׳ לא אשלחך ני אם לקחת מנחה מידי משאת מאומה. — נתן