Kokhve Yitsḥaḳ · 1858-01-01 · 24 (1858) · p. Seite 52

52 הוקיף עוד בדבריו הד' למר? ולא אמר בהרים מל שמואל? הא תלתא — ואלמלא יראה׳ מבערו!ך, אוח שועה המרבה בדקדוקי עניוה, ה״הי מרבה עוד בקושיות, אך נדעה׳ את דרכיך לא להקשום ולדקדק רק לבאר, ילאה׳ גם אנכי מגדלי, והכני לבלום לך רוח הדברים: ההוא חד היה איש לן, והוציא לעז על מי המרים, וקמך את דבליו בתלותו עצמו על איל! גדול, על המאמר משמואל קועה נ' א' אמר שמואל צריך שית! מר לתוך המיס מ״ע דא״ק וניד הבה! יהיו מי המרים שמרים בבל (ואם כ׳ לפי הנוקסא שלמגינו בגמרא. האומר המאמר הזה ,ממר“ הוא אנוה דשמואל, אך הבוק הא הגנובה הוא "אמר שמואל“ וכן הוא נילקוע נשיא, וזהו: אישהע׳ מילתא בתריה דמל — שמואל׳ והוא שהציע דבליו נערקום המאמר משמואל על מר, ואישתעי מילחא בתריה בהכובה ונלצנותא. ונענש עי״ז, כ׳ קב“ח תנע ניקריה כי יש נזה חלול כבוד שמו הקדוש — ואחרי ששקעה מעע, ונתתי לה מעע אוכל מידי להקגיר פיה, סבתה עוד הפעם אה פיה אלי נאמרה: נדנד רעיונך נמו׳ עקביה לפי שיטת המפרשים, לא קיימת דברך ביראתך מהללים על דרשות הלבנים ׳ וע״כ יצאתי גם בזה לעזרתך, והנני ליטול ממך משאת הנושה, ואנני כאשר אבדתי, מהאינס מנינים בשם אווז שועה, אבדתי — והנני לתת לך הרשות לא מר הבי מיל׳ מעל״תא משמי, ולבאר ע״י המשנה דאבות ה“נ מ״ה ו' ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש, אן) הוא ראה גולגלה אתת שצפה ע״פ המים וכר התכונו נזה על המעשה מעקביה שלא לצה לחזור מדבריו ולעלות לגדולת אנ״ד ועמד בשמועתו אן) שהוא נגד ההלכה — הליכת מ׳ החיים והליכות העולם — ,יחיד ולנים הלכה כרבים" ולנים הללו 'הוא לא השמועה מרבים המתים.והדורש למו, כ׳ התורה נקראת ען חיים, והמחזיקים בה •לכו נדרך הסייס, ולא בשמים הא ושעו בפי הלל לאמר: במקום שאי! אנשים סיים, השתדל להיות איש מי, להורות לתש דלן החיים לפי העת והוראת השעה — אך) הוא ראה גולגלה אמת שצפה על פני המים ולא יכול לבוא אל היבשת ונידו ושטפו אותה במי — קופה. אמר לה על דאעפת אעפוך, על דאעפת לשני גדולי הדור במי לנע, אעפוך במים העכורים, וקו!> מטיפיך יעופו!, כי גם המת לא שטו על מים החיים ומיס המהלכים, וע״כ ישאלו נמים העומדים ומים הרעים ויעופון במי מנוסות האלה אשר נקשו לנפשם. ואשר קרא הילל על דולו, הנני קורא עלדורינו בכלל, ובפרט על הלב שי״ל, היוצא בישולו! בשיר ותושנחות להמתים, ונשיר של פגעים בכבוד החיים המקשרים אחרי מעת! של ת״ח, מה לן אצל הגדת וקפור דבלים בעלמא דקשוע, ומת לכה! ננ״הק, כלך מדברותיך לארץ הסייס ונגעים ואהלות, בתשובת נכונה להאומרים כנגע נראם באוהל מועד חכמי דורינו! די! אמר חלון, ודי! אמר פלח, ואם קנאי נ! קנאי ואריה טורף אתה, לא תערוף נפשך באפך, רק באריכות א!> ערוןז בדברי טעם ודעת ובעט׳ הלן את דברי המכשירים את העריפה, ונשל בחלב נטעם לפגם, והאומרים •חדוש תורה מאתי תצא; ואם ככת תעשה אז בעל החוטם תקרא ושכר רב תיעול מ! הצפון לצדיקים נעו״הב, ועוד לא כלתה דבריה — והקיצותי ותנה חלום. ואם כי לא ידעתי כי נשמוע הכהן את דבלי חלומי, ישא את כפיו לברך אותי, נכ״ו לא מנעתי עצמי מהתפלה, תפלת הרנש״ע הנאמר אצל ברכת כהרס, וגם אתה ידידי נ,׳ עזור לי בתפלתן שיהיו כל חלומות׳ לעונה. ועתה באתי לשלם את נדרי שהבטחתי לך מראם לבאר שני דבורים לסז״ל, ונתחיל מהדנור ״נעל החוטם מתנקש" תענית כ״ע, והוא כדאמרינן במשנה שנת נ״א ב׳ ,ונאקה בחטם" והגמרא מפרש נאקתא מיירתא שהוא קשה להשתמר, נוקב׳! את חוטמו ומכניקין בתוכה זממא דפרזלא, ינותב•! רצועה בתוך הטבעת ומנהיגי! אותה נו (עיין פילש״י והערוך ערן מעם) ועל כ׳ מצאנו לר״ג שזרק מרה בתלמידים והיה מתקיפי ארעא דישראל, וגס נגד ל“י שהיה ח־ולתא נו. וסבייי וחכם גדול, צעדיה (ברכות כ״ז נ׳) והוליך אותו נחטם במקלו ו במעותיו ני“כ שחל להיות בחשבונו ר״ה כ“א וע״כ כינו אותו נעל החטם, כי החטם היה נידו לנהוג בכבדות את חניליו השובבים לציית בקולו — וכמאמר האשכנזי: ער ציהע דיא ל״ עט נ״א דער נאזע הערום — ובנגד זה ציירו הז״ל להאינו שומע לקול העדן והנוגש ולא העת וכפה חוטמו להרלועת נשם "חוטם זקוף" כמאמרם (מ״ר שמות) על הפקוק כי חיות הנה: זקפו לו נחועמם, והוא ג״כ כמאמר האשכנזי: ער טרעגע דיא נאזע צו האך — או נאמר בביאור הדבור הזה עפ"׳ ההלכה (יבמות) אין מעידן אלא על פרצוף פנים עם החוטם. וקשרו שם מאבא בר המרתא דהוו מקק׳ ני ר״ג זוזי איית• קילא דביק נאפותא חלף קמ׳יהו ולא אישתמודעיה♦ ובירושלמי שם הכרת פניהם ענתה נס זה החוטם א״ר ס״א בר נא מאן דנע׳ דלא r