Kokhve Yitsḥaḳ · 1858-01-01 · 24 (1858) · p. Seite 51

לי: נאה׳ להשכילך נעה בשותא "דהתוא חד בתריה דמי שמוחל“ וסגרתי לאוני ואמרחי; לה: המשל שחולים וצנועים, מלמדים ומורים שועים אנכי, אשר גם אחה אוח שועה, קאק׳ מיוורא נאה להכאינ אזני נדנלי שמוחך? נלח ממני ושלח לך וקח על כנשך גס;למורים השועים ואני אלך לדרכי, ונכלוחי אח דנלי לאיה׳ כי היא שורש ח כנש"!, ודמי חי ששמעה לקולי ושחחח׳ לאזני. אנל אהה! חחח המנוחה נאה נצעקתה אלי לאמר : החחשאר עלי? הלא אם לא השאלה׳ לך הנולוח מכנשי לא היה לך ענו קושר למלוח לזכרון עולם דנלי רוחך! ועסה נכרוס נריח, ואם מלי חנו א לשמוע נקולי נאמן הנני למלם שכרך לשאח אוחך על כנשי לגדולה ולעיל גדולה של מכעיס וקושרים כאשר נשאחי לי׳ אפי (ברכות נ״ז א׳) ננואו אלי, ובקלקו ממני נעשה לראש •שינה נמתא מחקיא. ונקנאחי קנאח אווז הנר והפראי, עמדחי על עמדי והשנוח* לה: יגער אווז הפראי נך השועה! למה חחהלל נכנפי שקר, לא אחה הנושא מדנרי חז״ל ולא אחה נשאח לרג אשי, ודנרי מז״ל ננרכוח נאמרים רק על אווז הפלאי, ובביאור ה״הג ש׳״ר האומר נשנסה ששומרה הקוד (יעו״ש) ונועלה אבן לפיה ללגום למגלי קודח ולכל הקרוב אליה אשל לא יקרא ממנה, וננחנה כנפיה לאחנן הוא רק לנן אנוח ועשיר וחכם ונמגילת קחליס. נשמעה אח דבל׳ מרעה נוצוחיח מכנפיה וחצעק לעקה גדולה ומרה: נניס גדלה׳ ורוממה׳ וחם השעו ני! מי גידל שם שי״ל באשכנז ואיעאליא? מי נשאו בכנפיה לפראג? הלא אנכי! ועיני הרואוח עחה כי לשקר עשיחי לו עע קופל< ונעמי הוא נוח! אח כבודי לאחר ומהפך דברי חז״ל המדברים בכבודי, לפראי. הלא מכבדי אכבד ונוזי יקלו! מי נחן מקדש שלמה למשיקה וניח יסודה לגוזזים — על כי מאסו ני ולהרשום ני ע״י הנביאים נכחב אמח! ומי החריב לנית שני? על שלא נחנו לכחוב האורה שנע״פ מלוח הקודש ורוח הרוחני, ועי״ז נחרבה המחלוקח בישראל ונעלו העעס והריח, ובל אמד עמד בשמועתו ובנה נמה לעצמו, ורוח האומה הולכה הלוך וחקור , עד שבא ר׳ יהודא הנשיא שהיה חשוב וגדול נניח אנענינוק קיקר לומה ולאה שם אח כבודי ולקדוש נחשבת׳ בעיני הרומים ועשו לי מקדש בחובם, מקדש אווזוח הקדושים, בנחני להם חוקים ומשפעים אשר עודם חיים וקיימים — ואז הפיל גם הוא את החוק: ״דברים שנע״פ אי אחה רשאי לאמרו נכחב“ וכחב המשנה בעוזו לדור דולים. ואני הוא ולא אחר, אשל עליו אמרו ז״ל: הרואה אווז נחלום יצפה לחכמה, וכמו שהניאו ראיחם מתפקוק: חכמות נחון חרונה, ומי הוא המלבה בקול נחוצות יוחל ממני! ואמרח׳ לה אי משום הא לא אירי/ כי גם הפלאי בהשליכו האבן מפיו לפצוע לאריקא דמוחא מאיש ריבו מלא גם אזנו בדבלים של מה בכך ודברי חזיונות השאולים מפה מוכרי נסר נאיעליז במדינת פולין. — ובראותה בי בדברים לא חנצח אוחי, קחה על לגליה ופיה לעפר וקולה כאוב מארן היא מדברת לאמר: קום שמואל הכהן, היודע בכבודי מני שום אדם עלי ארן, בראותך קפלא דאדם הראשון עמוד על רגלן, והעד נהכהן שי״ר המחלל אח כבודי, ובראותי ראיתי לשמואל ונידו מגלח עפה היא מקבת ב״ק נ״ה ע״א וכתיב בה: אמר שמואל אוח ואווז הבר כלאים זה נזה וכו' ואמרתי אהה! לפי דברי שמואל נכ״מ שנאמר קתס אווז, הוא אווז חנית, וא״ב גם נעל החלום מאווז, לאווז הבית התכוון, והרב שי״ר שהרכיב האווז הבל על אווז הניח חייב מלקוח משום כלאים. ונפנות לוחה השינה : הנח לו מועב לי להקיא שועה כל ימי ולא לעסות שעה אמת לשה לפני המקום ויי׳ וידן לא ההי בו, ויומו יבוא ושור הבל מבלו יתבע עלבוני ממנו, ואוי למאן דלכיב תולא לדידית (עיין ברכות נ״ו ני) כי התה לא ילחמו במעי הלן, רק בעע ברזל. ואנוכי לא קראתי לשמואל •רחינאי אקיא דרבי, לק למען רפאות את עינו. ועתה אחה שמע לי ונין במאמר ר״ם נאמרו: ההוא חד יאישהעי מילתא בתליה דמל שמואל — ולא נתבאר לנו עי כה המילתא, ולמה? ואם לא רצה ר״פ או מקדר׳ הש״ק לגלות לנו, לא היה להם לפתוח כלל נזה, ועב״ה היה להם להודיע שהמילתא הזאת היחה בדברי בזיון נגד שמואל? הא חדא, ושנית למה נחר ל״פ דייקא הנא מהשבעה שמות הכבוד שהיו לשמואל (׳לחינאי, אקיא דרבי, חכם, אריוך, מר, שקוד, שנור מלבא) השם ד מ ר? ואם כי מלאנו שאיזה מבני דולו, או אחד מהדור שלאחריו הקייס לשמו השם מר, בחשנו לכבדה ו נשם זה, או אולי על בי הוא לא נעל לשות, ברב חברו, מהנשיא שנא״י להורות ולדון ונכ״ז היה ראש ישיבה בנהליעא, נבח הר״ג שנחכנו נשם מר. — וע״כ הסריס למשמעת הנשיא שבא“׳ בינו אותו נשם מל להורות שבחו הוא רק מהד״ג ובין כך וכן קשה על ר״פ, הוא היה דור חמישי אחריו, והקען מתלמידי תלמידיו, היה לו לידע שהשם שמואל גדול בקראו שמו לנד, ממל ולב ורנן? הא הרסי — ועוד קשה למה