Kokhve Yitsḥaḳ · 1858-01-01 · 24 (1858) · p. Seite 50

50 יחיקת;, או עב" פ על פלא היה נזהר בדבורו נחן מקום לעעוס שיבואו ויגיעו להוציא אה שמעיה ואנעליון ממתכת גרים ובני אברהם שהיה הגר הלאשון, ונחנלכו נו כל משפמוס האדמה, ולהכניע אוחם ס״ו נכלל בני עבדים הארורים הדומים לחמורים, ואם סז״ל אמרו: הקורא למנירו ענד יהא בנדר קדושין ב״ס על אחה כמס וכמה הנכפל בפיו על פני גדולי הדור, מקבלי ומעסיקי ההורה םנע״פ ולא על המסים ובניהם החיים בלבד עיווה בזה, רק על כל העלה חיוה הרוחני שבאומה — וההורה שנע״פ, ב׳ נתן נזה מרב בפי שונאי ישראל וההורה לאמור: כי ראש סמול לאו בניה מקדשינו, ואנו כחמורים לשאת אס משאם, משאה ראשים כללו, ונדי בזיון וקלן> לגזור עליו לבל יעבור לפני העם לבמה באבני ההורה מגדל הפורח נאויל, ננסקו אח הבריח החיכין המבלבל אם שפתם, וסקלו ב״ד את ארונו, להורוה כ׳ לא היה מכה הבנאים המרבים שלום בעולם, נננוסם מאבני ההורה ליון לנפשם המכובד נהי הבריות. לק הניח אחריו על דרן היפר אבנים בלתי סדרים לחציל אה הרבים ולנקוןז נמו אה רגלם — וחז״ל קראו לפרוש כזה פלוש נקש׳ וכל שאינו מכבד אה התורה לבנות בדבריה דירה נאה המרחיבה דעהו של אדם, גופי ממולל על הבריות בסקילה ארונו, למען נטל אס חמעורלץ על מקבלי הורה שנע״פ ויאה חנוקפין את רגלם נרגל׳ המעה של ת״ח ואבני מכשול. .. ור״א שהוציא ממעשה דעקניה שנכשל בדבורו ועונשו ההלכה ברכוה ׳"ע א׳ המספר אחר מטתן של ס״ח מנדין אותו, התנוון בהסיבה "מטתן“ למטה ממש, היינו שמספר אחר המעה ומוציא לעז על המעה שנולד ממנה ח״ס, והוא כעין המעשה דעקניה על שמעיה ואנעליון, וכמאמר הקודם מרינ״ל האומר שם: כל המספר אחר מטתן של ח״ח נופל בגיסנס, ההכוין ג״כ לדברים הללו, או למעה ח״ח בעצמם העודם חיים עמנו, וע״כ נקמן למאמרו המאמר מתנא דני ר*׳ אם ראיס ח״ח שעבר עבירה בלילה אל חהרהר אחריו ביום ונו' להורות בי גם המאמר הקודם מהמספר על דברי לילה נאמרים, וגם המאמר הקודם מר״פ שם סד אישהעי מילחא בתריה דמי שמואל ונפל קניא מעללא ונזעא לאריקא דעוסא, מילחא הזאת היסה ג״נ מדברים שבצנעה1) שהשחיקה נמו יפה לחכמים וק״ו לטיפשים. ואולי ספר אחר מטהו של שמואל שנולד ממנה נאמרו ע״י שם נתעברה אמו, וכף ראשו ננריסא דאמיה ומעיא ריש שועא ע׳ ה״ג ה׳ גיעין וחוס' קדושין ע״ג א׳ ד״ה מאי איכא ובי' ונא לו העונש מדת כנגד מדת, וקיימו שם שאני צורבא מרבנן דק"בה מנע ניקריה, בי נספור כזה על צורנא מרבנן נתחלל גם ש״ש ויקריה דק״נה בחללם אח שמו הקדוש לסת אוחו לפורחות לאמר פרח עמי ממדיחא, כיונתי והאות׳. — והמספר אסר מטתן של ח״ח דברים באלה נפרעין ממנו בבי דינא רגא שלמעלה וביי שלמטה. אבל הכותב או מספר דברים באשר בלבנו ולפי חומו, אף שנפגם עזה כבוד ■האמת, אין אנו אסראין להעניש אותו לא נכדו׳ ולא בדברי בזיון יק אס אנו רואין ששגה נשפטו, ע״ז נאמר פתח פין לאילם להצדיק הצדיק מעיקרו בדברי טעם ודעת למען העמיד האמת על מכונו ולא למען עשות נסח רוח להצדיק, כ׳ הלנה נדברים האלה כר׳ יצחק שם: כל המספר אחר המת באילו מספר אחר האבן, איבא דאמרי דלא ידעי ואיכא דאמר׳ דידע׳ ולא אכפת להו והרמ״נם והטור זהש״ע שנקטו בלשונם "ואפילו אמר מוחו" חיבת אפילו ד״קא היא וגם ד״קא נדני' בזיון, שיש נמו בזיון גם לאחר מוחו, והוא יקרים דק״נה או יקריח דחי׳, כנ״ל להלכה ולמעשה, ובתנאי שיסכימו עמי שני גדולי הדור שלא טבלו עוד את עטם במי צנע, ונארס לנוע זכר שנעשה עטלף. — ובטרם הפרד׳ ממן ידידי! אמרה׳ לגלות לן גס את חלומי נענין הזה, ואם ב׳ בהתגלות חלומי יראתי מאוד מנת הלצים האינם מאמינים בדברי חלומות ודברים בטלים, אן בדעתי בן שהשתיקה נתנה למנה לן כמו לאווז הנר נאחזו אבן נשיו (עיין ערן מלין אות אווז) ובקודם נא נפשן ולא חגלה את קודי וחלומי, אמרתי אדניה וירוס לי: נהתהלן רעיוני נמר רוחי במי תמרים נידמה׳ ובחלומי ראיתי אווז ביתי האומרת *) ויוכל להיות שההוא סד דאישסע׳ וכו' היה תלמיד מבס המינים ששאלו לב! זומא וכוי חגיגה י״ד קע״ב ורצו להוכיח מדברי שמואל האומר: יכול אני לנעול כמת נעילות בלא דם, שגם הבעולה סוכל להיות בחולה, ועלמה הרה, וע״ג קיימו הכא: דק״נת תנע ניקריה — והנן כי קצרתי.