Kokhve Yitsḥaḳ · 1858-01-01 · 24 (1858) · p. Seite 48

להשיג «ל יגליי פלא מעלי! ולא מולייין. והנוגע גם לדנדינו, לדנל׳י הקודמים הנהונים אליך ניהל ניאול לדגלי (חאדל״נ פל״ו) "פלוש מלאכה חיתח לו" ונאור השם "נעל החומה*. — והנה גל אפונה שקלאח דגלי חלג שי״ל ננאול מעקניה' על שמעיה ואגעליון "דוגמא (או דוכמא) השקוה", ומזה הוציא הדין שנזיון מת חמול יותל ואפילו יק שפול קל אודותם אחל מותם, ואף שחמששל משג לשפל גאמת ושכלו הנועו ואנתו לשפל נמו, יע ימשג לאיש ההוא וחייג נדו׳ ונופל לגיהנם (עיין ישלון ז' ח*׳) ידיי׳! נקלאי את דגליו נהשקפה לאשונה, לא יכולתי לעצול גלותי, ונאפי נפגעתי נחי האמת: לא ידעתי! אם כהו עיניו, או שלוצה לעוול עיני האנשים. וגמילה קהלת אמלו: אל תה ן את פיך לחטיא אח נשלך, נמניש׳ החולה הכהוג מדגל. וחותמו של הק״נה אמת ומי שיויש אחל האמת, נו נחל לעשותו כחותם, ונמקום שיש מלול השם אמת אין חולקין כגול ללג, ולא חהיל שני גמל נשקל אפילו נמוחו, ונצדק תשפוט אף לגלי צדק. וגס הכתוג לא כשה חשאי האנוח והמלכים והנהנים הגדולים הלאשונים והאחלוניס, וגם תז״ל לחקו ממחיצתם לוח השקל ולשניהם חנף לא ינוא, ולא נשאו פני איש, ואף לתנקלא מהס מלאך הגלית, זה פנחס כחן הגדול נחנו חסלה נתד״א וז״ל: •פתח הגלעד׳ נדל דגל שלא כהוגן וכוי היה לפנחס שיאמל לתם להחיל נדלו לא נאחס אלא לעשות מיינה, והוא לא מיחש נגני אפלים, והוא לא התיל את נדלו ליפתח וכוי ומי הלג אותם. שנחש שהיה ספוק נידו למחות ולא מיחה וכוי אם תאמל ע״ג אלף שנחלנו נננעת גנימין מפני מה נהלנו וכוי ומי הלג אותם שנהדיי גדולה שהניח משת ויהושע ופנחס עמחס וכוי נאותו השעה נחנה הנהונה לגני איתמל גן אהלן ע״כ וננ״ל פלשה ס‘ אמלו: פנחס נטלה הימנו לוח הקדש שנאי, פנחס גן אלעזל נגיד היה עליהם לפנים י׳ עמו ע״כ. ועל יהושע אמלו(ילמדנו, ותונא נילקוט משל• הת״קנט) אוצר נחמד ושמן ננוח חכם זה משה, וכסיל אדם ינלענו. זה יהושע, שלא חיה גן חורה ותיו כל ישלאל קורק אוחו כשיל וכוי ונחמולה ע״ז אמלו עליו נ׳ אלפים הלכות נשתכחו נימי אגנו של משה ונקשו כל ישראל להורגו ע*כ וננממיה כ' ח׳ כחיג ויעשו כל ישראל השנים וכוי וישנו גסכוח כי לא עשו מימי יהושע גן נון כן גני ישראל עד היום ההוא ואמרו ע״ז נייושלמ׳ שנועות: ולמת ל' הלל נשם ר׳ שמואל גל נחמן פגם הכתוג כנוד צדיק נקנל גפני כנוד צדיק נשעתו ע״כ ואלמלא חשתי טל הנייר והדיו ואזניך, היית• ממלא כמת וכמה גליונות להוכיח אשר חז״ל לא שמרו פיחס ולשונם לשפל דגלים נלת׳ נאותים אחל גדולים המתים, אף כ׳ נזחלו נדנולם נגד החיים, והכל למען "האמת והשלום אתנו' ונגד החיים מותר לשנות מפני השלום, אגל נגד המתים החוג לספר האמת, ואף דידעו לא אכפיח להו, כ׳ כגל נא השלום לנוח על משכנותם ואדרנה כשהצדיק הדוגל אמת נלננו נפטל מן העולם, יצאו הלונשים לגנים נגדו לקנל את פניו נשמחה לעלמא דקשוט, אגל להדונר שקר אף לחושנחחם צא צא! אמרו לו לגל תשחית גס אותנו נמחנלחך, כ• דוגל שקלים לא יכון לנגד עיני כתיג, ואוי להכות ג דגלי הימים נדנרי שקל, חרפתו לא תמחה לדור דול נזה וננא, ותולעחם לא תמות, והכל יכילו וידעו כי הם תולעים אדומים נמי הצנועים, היוצאים מחוטם האוכל מזגתי מחים, שקשה גס למת, כמאן דעייל מוטס הפיל נקופא דממטא, לנקל מיני ונשל החי, ונשפיכת דם נשל החי נחרון אפו ׳אדמו עצמות המתים, והשופך דם אדם המי, נאדם המת, דמו הצנוע ישפך. — ואני אומל גלי מירא ופחד מחמת זוחלי עפל, שהמונעים הסקילה והדרישה למאת געיני הגליות חטאי הראשונים, עתידים ליתן את הדין, נפתחס נזה שעי גדול להפושעים היודעים מחטאי הראשונים, לאמור על כל מדה מגונה וחטאי הראשונים שהיא לריח נמוח נעיני די, וכמוהם אנו עושים כוונות למלכות השמים, והוא חוטא ומחמיא אח תרנים, וגם המתים נענשים ט"׳. כי כל מי שחנירו נענש ע״י אין מכניסין אוחו נמסיצתו של הק״נה, וע״כ כל המלגה לשפל ולמאס נחטאי הראשונים, ח״ז משוגה גס נעיני המתים, וילידת זו עליה היא לחם י) ואין גזה משוס ל״חר, כי י) מגילה כ״ה ג מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם פשיעא? מ״ד ליחוש לכנוק. של ישראל קמ״ל כ״ש דניסא להו דחויא להו כפלה. ונזה נאלח׳ אח מאמרם חגיגה ט״ו נ כי נח נפשיה דאחר אמרי פרש״י נרקיע — לא מידן לדייניה ולא לעלמא דאתי לייתי ושוי, ונ״ל במחילת כגול רש״י, לא נשמיסזעאמל המאמר חזה,