Kokhve Yitsḥaḳ · 1858-01-01 · 24 (1858) · p. Seite 47

47 די- לר׳ע מאחוליו — וזאת פיו!פ לו כשבא ל"« במקלו לרדותו גסיך ביתו (׳רופל,«׳ ביצה פמוצא בפוס' מנסופ ק״ד יטו״ש) ומי"! נתבונן גס נמאמלס (ילוםלמי נדלים) "מקל פ ל ל"מ מ׳ שאחזו נידו למד ממנו חכמה, ופוא כמו שמלאנו אצל לבי שנו"׳ פמקל של ל״מ נפרודד, כ׳ בכל מטשס ופלכש שנאס לידו מני אז ופלאפ פי פ מוכלח לקנן כל לעיוניו, נילאו ושאלו לנפשו מה יאמל ל"מ לזח? - ואולי פוא עומד נמקלו מאסול׳ מכופל ללדופו — ככה השנפי ויצאח׳ בלב שמח לקלאפ מקלו כספן לקלאם כלס, אך אחלי מאי לא יפי כי פנקל בעיניו» .גם למקלו יקל, והוא גדול מל“מ, כי על ל״מ אמלו גלוי וידוע לפני מי שאמל ופיח פעולס שאין נדולו של ל"מ כמותו - והוא ידע נעצמו שאין כמותו לא נדלי פולין.ולא נדל׳ אשכנז, לא נפגדיים ולא נפחישיס. ועתח נאחי נדנל עצתן פאחלונס, לעשות לצונן חפצתי ואך נקלנ< אל פמלאכפ לאיתי ני פיא מלאכת לנת, וגס אם יתאספו כל חכמי דולינו לעסק פז פ לא יבואו עד תכליתת ואין הגואל נא לפ עד שיכלו כל פנשימת ופשעלות שבגוף, ומתוך זה יצרן) ויחלק ויחנלל האמת, וגם אין לציני להיות השמיני נפשמונס מיני פלושים שחשנו באבות דל" נ פ׳ ל״ז והוא: "פלוש מלאכת אני עושה" ועי״ז להיות פלוש מן הנליות ופמסחל, כי אין תודתי אומנתי לשמש בלבנות, היושבים על כסא פפלושיס על מנח לקבל פלס שכל רב — שכל נעלה ממלאכתו תיקיה נאמדו: מלאכת אני עושה, ואם אין אני לי מי לי, אן בכל זה אף כ׳ לא פרום׳ אני, בין החסידים אנוכי יושב, ומאן דנעי למהוי חסידא יקיים מלי דאבות האומדים לא עליך המלאכה לגמול ולא אתס בן חולין להנעל ממנח. ופניתי לבני לחפש ולבדוק ולבאר עד מקום שידי מגעת (ואם חאמל הלא דוח שקל בפיך — תבלך את נפשי על מצות בעול השקל מהגוף) למען קלב אל ביאת הגואל האמת׳ — ואח אשר ישים לעיוני בפי הנני להגיד לן. ואם כי אין סדל לשונה מן הרעיון, סייפי אח מאמרי בזת, אשל כניפיי נשם: אגדה נדרשת לפרקים, ופנני שולח לך לבחינת מוסגר פת איזה פרקים, ואחלי שתודיעני משפעך, אדע חובתי, אס לפזר או לכנוס, וכשם שלא קבלתי שכל על הדרישה כן לא אקבל צעל על הפלישה — ושכרך יהיה שכירת או מכירת שי דבלי המשפחות לעומתן מיחל לדברך ומצפת לתשובתך ונאמן באהבתך. שלמת פיענקעל - מכתב ב׳ לידידי הרב החכם וכוי ל״ח ניסן חלי״ח. אחלי כתני ותשובתי לן על דבלי ספל תוכחחך, נא לנגד עיני ספל ׳שלון, מכתב עתי פעפע ג' וראיתי בתוכו מכתב אלון קצר אף ומאריך זעם לפרנ שי״ל העניו נגאונו, והוא כאיל הנאחז נסנן בקרניו, ונותן אשם נפשו תחת נפש הענוים, ומנגח ימה וצפונה וקולו שבעה, נקול ענות לשבעה משיני עעס ואלה פמה: ר' זכייה פראנקעל, חנ״ד, יש“ל , גייגעל , לוצאעא! קלאכמאל, שור, על שלא נזהרו בדבריהם נספולס אחלי מנותן של ת״ח, ונחדא מגזעא מנקי אח עיניהם וחופר וחופר לחעאותם וכנער׳ בני תערובות העמיד אותם בערבוביא למשפעו, כאילו המה ערבים זה בעד זה, ואם גם הוא נכשל בשלוח ידו לספל אחל מעתו של ה״הג לנייח ז״ל, אך כבל הוכיח שמה שהוא לא פיה לאו׳ לאותו מעשה, ולא נא לידו אלא להורות תשונה לרבים, ונזה פתח גם להם פתח קנון נשער׳ הגיהנם שנפלו שמת (כמבואר ברכות י״ע לפי נאורו נישרון ז. כי) לבוא לפני כסא משפעו גלגלים •חפים לקבל נזיפה ולבקש סליחה מנפשות הצדיקים שפגעו בכבודם, עם קול צעקתם : משה אמת ותורתו אמת ואנחנו בדאים. ומכותל׳ מכתבו האיון (מן צד ע עד נ״ע) ניכר אס יעמדו במרדם, ויקשו ערפם, אז יחרוץ משפעם בקרן האיל שבפיו, ואס לא ננדוי סמור נפי שינות הבנלי ברכות שם) עכ״ש לא ימלעו מכפ! המבואר נרמ״נם ה' ת״ת פ״ו הי״ד ונעתק נעור וש״ע יו״ד ס" של״ד סעיף מ״ג — ועד עתה לא נא עוד לאזני דברי צעקתם ותשובתם; ואף כי סוחר אנכי ושאלתי לעוברי דרך, לא פגעתי עוד בהפוא עייעא לאמור לי זיל אחו׳ לן הבלועים לשמוע אח שועתם ואם גם לשלמה עבדך לא קרא גם למסונה הזאת, אמרתי באין מלין יס״ל מול שי״ר המגיד פשעי תגיד ליעקב (כ׳ ־."ג ר״י א" ש מדבר בתוך-גרונו) דבל חוק ומשפנו — ואף כי לא היה ל' עוד פנאי לעיין בכל דבריו כי זח כשלשת ימים אשר הספר הזה שאול הוא ח״י ואני מוכיח להחזירו לנעליו, בכ״ז אמרח׳ לבל להעלים מעיניך מת שעלה בחש!׳ נרעיונ