Kokhve Yitsḥaḳ · 1858-01-01 · 24 (1858) · p. Seite 44

44 ויע לו זהו רשע גן רשע, ויוללין לנאי שמש, בהשחתת נפשם יומין ילא עולין, כי לא יאמינו ננסש וגמולם אמר, ולטיוניס כאלה בהטלוס נמייהס טל לגבס, הס המה המלאכי חגלה המחנליס לגופם ונפשוחס, המיסלים אוו!ם מנויים קשים ומלים למיל אה חייהם נענודה וטמל הלג. אגל הפרושים האמחים מבלכין טל הכל הטוב והמיטיב, כי קוי 7' יחליפו כס, נחקותם למולם הגמול, יחליפו כח לשמומ נהטוג והחקוה — הטוב נעו״הז וההקוה לעו״הב, אשל טין לא לאמה אלה׳ס זולחך. — וחכמינו ז״ל נפלו נדגל הזה נמה פטמים גחלמודם והתנונו נזה להוציא מלג השוטים, המציירים ממונח גשמי גההטנוג הרוחני ויצא משגטון לשגטון לאמור: נמלאה חאוחם ילאו אח טולמס בחייהם הוא מטין טו״הב, וכאשר אנו שואלים להם מאין נאה לוח חשקי חזה ושמוטה הזאה לכס, חמה אומרים מטס שחלב נ״המק נטלה הנבואה מהסכמים ונחנה לשוטים, ונביאים ובני נביאים אנחנו, והקבלה הזאח נאה לנו מהחסידים השוטים, ומאפה הפרושה פרוצה נקב וחפלוח מחשעה קבין ופלישוס, וע״ב גם בפרשה עצמה ללמוד הר* הוא כאלו למדה תפלוח ומעלנח בדברי חורה ומציירח בדמיונה המעוין! אח העו״הב ג״נ במשלוח, ויש אס להמסורה הזאח עוד מהנשים אשל בציון עינו — ונזה אנו משיבים להם: הלא גס בזמן שנ״המק היה קיים ולוח הקודש היה שולה נאומה הישראליח לא נלאיח ולא נגליח לשום נביא, וכל הנביאים לא נחננאו אלא לימוח המשיח, שחמלא האין דעה וחפקחנה עיניהם ליאות האל הטוב גס בלעוח המחדמוח להטחים מלאוה אבל עו״הב עין לא לאסה וכד. וננרכוח ל״ד סיימו מאי עין לא ראחה ארי״נל זה יין המשומר בענביו מששה ימי נלאשיח והוא אחיא במ״ד ען שאכל אד״הר גפן היחה וסחטה עננים ונחנה לו (ב״ל פלשה ׳"מ) ומצייר הסנא נזה הענוג ואכילח העו״הז המעורב טוב בלט, בעננים שסחטו מגפן. ואמר לי"בל לעו״הב יהיה טוב אמחי אשל גם הנחש וחוה ואד״הל לא נגעו ולא פגעו נו, כי הוא יין המשומר בענביו מששה ימי נלאשיח, ולא נראיח וננליח גס לעין נביא וסכם וק״ו לשוטים, והוא עומד במינו לפני השמש, ואנשי השמם וגם אמס חוה לא לאחה לפגום ולחסול בה — וחיה ביום ההוא יבושו הנביאים איש מחזיונו בהננאו וחכמינו ז״ל אמרו במליצחם — סנהדרין צ״ח א‘ — לי״נל אשכסיה לאליהו א״ל אימהי אח׳ משיח א״ל זיל שיילי לדידיה, והיכא יחינ¥ אפיחחא דקלחא י) ומאי בחסיד אחד הוא י״י נ! ננא וכו׳ (יטו״ש ובירושלמי סוטה פלק השיט׳ הלכה *׳) ובנר ידוע דברי הסופרים האומרים שר"• בן נבא חיה מניח חשמונאי שנקרא ג״כ נשם ניח מוכנאי ע״ש יהודה המבני — וע״ב קראו לפלוש ערום בזה שחולה עצמו באילן גדול נשם פלוש או נשם פרוש מלונאי ועיין מדרש קהלח ע״ם כל הדברים יגעים המעשה מל׳ יונתן וחלמידו ונם מאמרם ע״פ ומוצא אני מל וכו' ד״א טוב זה ל׳ נחן וחוטא זה תלמידו, וצרין להגיה שם טוב זה ל' יונתן יעו״ש (ולפ״ז אן! אם נקיים הנוסח של הרמ״בם! פרוצה חחס פרושה, החוב עלינו לאמור שהתכונו בהמשגה לכח הזאח הנקראים פלוש מרונאי) ומצאנו לחכמינו שלא חנפו גם לר״י בן בנא ואסר מוחו דקדקו ובדקו אחריו חמולה שם ונ״ק פ׳ יעו״ש ובירושלמי סוטה ולא האמינו לדבריו שאמר לפני מוחו: יודע אני בעצמי שאין ני טון אלא של אוחה עז בלבד, בי האדם יחאה לעינים ואין לך אלא מה שעיניך רואות , וע״ב בל זמן שלא בדקו ודקדקו אחריו נחנו נו דופי — כנ״ל בנאור המשנה והשבעה מיני פרושים שמנו חכמינו, ודור הולך ודור נא והאין ואנשיה לעולם עומדת, כי סובב סובב הולך רוח השקר לפנים ואסור מעצה ומעה — ושקר אין לו רגלים עד כ׳ יבוא המורה צדק לחח לנו מהלכים בין העומדים האלה. י) סנהדרין צ״ח שם. שאלו תלמידיו אח ל׳ יוסי נן קיסמא אימהי נן דוד ובו׳ א״ל לכשיפול תשער הזה וכו' ופירש", אלם (לפי_הגחח סדי הדורות לוס) ועיין נמהר״שא ודורות שנתקשו מאוד הלא מסוגיא דלהלין מאמר: העמיקו ארוני שאין לך אלון שנא״י וכוי וכן משאלי סוגיות נשמע שר״י נן קיסמא היה דר נא״י, ומי הניאו לרום? יעו״ש, ולא נתנו לבנם לדעת שכבל עוד הודם זמן ל״י בן קיסמא נחפשעה מלבות רום אן! על א"׳, ואשל ת׳חה נקראת מלפנים א״י, חיחת נחשבת