Kokhve Yitsḥaḳ · 1858-01-01 · 24 (1858) · p. Seite 43

43 בלעם ׳הרקע, יורשץ גיתנס נמייה! נעו״הז, ג• האש י מתסאוה «קנאה ,והכבול שורפת י»כלה ׳אוהם יוס ביום ונניהם ’ולשין מהם אש הניהנם הזאת , והוא כמאמרם לשע ואחד משנה לנפשו בשם פלוש אהבה באמלו כי הוא עובד באהבה וכאמור ^— אבל לא על חסד ואהבה כזו העולם יבנה, וע״כ 'כינו חז״ל לפלוש אהבה כזו בשם פלוש מאהבה (לפי נ ושח ס הבבלי סוטה כ״ב נ׳ בן הוא נגדל ופלוש מאהבה האמחית , ובאבות דל״נ פרק ל״ז הנוקחא פלוש מן ה יצר א, בי גם הפלוש יון היצלא לא טוב הוא כדכתיב לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזל כנגדו בלא, נ' ובירושלמי פלק ה׳ הלבה ה׳ אמלו אין לן חביב מכולן אלא פלוש אהבה שאנלהם, אנלהם עשה •צל הלע טוב וכוי א״ר אחא והפשיל עמו וכוי כי לא לתוהו בלאה לשנת יצלה, ובזה הבדילו בין השלושים שנתגדל שמס נהשס הטוב שטלה על יבם, כאגלהם שעשה גס ליצל הלט טוב לאותן שלא לצו לכנות עצמן נשם טוב, ומכונים נשם מכוח שלושים המנלין ומכלין העולם, והר* הס כבי^י עולם. ועל כמותם נאמל אבד חשיד מן האל׳ן, לצ1ני אף בי גס פלוש בזה.מכנה עצמו נשם חשיד, אין דעת חכמים נוחה הימנו, כ׳ נפלשו עצמו לדרכי הצנול ודלך החיים להמדנליס חטא בזה נגד מטלת הנליאה וחולת האדם, וע״כ משיד שוטה יתר,לא שנאבד מן האלן, בי האלן קאה אותו, וחסיד שוטה זה נקרא בלשון חכמינו ז"ל גם בשם פ ל ויש שכמי, והוא כפי' קילושלמ׳ טעי! מצןתיה על כתפיה, כ׳ איש כזה הוא כאלו נחסל לו הלאש והשכל, ובאין לו לאש הוא מובלת לטעון המצות טל שכמו, והמה לו למשא כבד אשר תחתיה ׳פול ויכרע, וגס הוא פלוש נקם׳, על כ׳ דרכו בחושך הוא נבשל נדרן הת״ס ונזקף ידיו ורגליו והוא בשי׳ הנבל׳ "זה המנקיף אס רגליו" כי אבני הבונים המלנןם שלים בעולם, המה לשטן לו בירכו, ונהפכו לו לאבני נגף ומכשול < וגם השם ״ פ ר י ש מ ו ד כ ה" נאת לו כי הוא צנא מלא שפרא דה' חסל, רצוני שנמשלו לו הה׳ חושים ולא יוכל להשתמש נמו לפי העת, כי דבליו ונטיותיו לא נטעם ושבל לתת לב למקור הדברים באיזה עת ועל איזה תכלית נאמרו, רק הוא נא בקבלתו מלבו החסיד — שלא ילד לשיף דעתו - והוא אומל על מדובה זו ישב לבי ואמל לן וכן, ופרוש כזה גם אם תכתוש אותו במכחשת לא תסור אולפו ממנו ולהערים הוסיפו גכנויו עוד נשם פלוש מילאה, לפי נוסחת הבנלי או פלוש מן היראה לפי ניסחה אדל״נ שם, כי המת נבדלים מן היראה האמתית, כ׳ אין הילא, מבעט, והוא מנעט ניסילין, ואין ללוגו לקבל המכות פרופים, ותרע בע״והז לעצמו, ולבל ליחן תפלה לאלהים, ולא זאת אלא שהוא עוד ערום ניראה, להפיל פחדו ומוראו טל הבריות, וניד חזקה והמכות הוא מבליע את אחרים באלמות׳ ו (סוטה כ״א קע״ב יעו״ש) ובתחבולות אהבתו וחמלתו על שונאו יעשה מלחמה עמו, והוא הוא הפרוש קוזא׳, כי הוא מקיז ושיפן דם למען חת גאולה ופדות לנפשות האסורים בחומר משחת, והוא עניד חדא מובא וחדא מצות, ומקזז הדא עם הדא (ירושלמי שס) כ׳ הזדונות נעשו לו בזכיות, נאמרו כ׳ הוא מקריב נזה קלננות למקדשו — ונעלמתי הוא שואל "אדע חובתי ואעשנת" (לפי גוססת הירושלמי) או: מת חובתי ואעשה ואעשנה תו — לפי ניסחת הבנלי — יע1״ש, כי השלוש העלום עלום יעלים על כל טבילה ועבירה שעשה לאמל שכל עשיותיו לש״ש ולמצות יתחשב ומנחש שכל כפנחס ובשהנליוח מרננים או מהרהרים אחריו בלילה , היא אומר צהס אל תהרהרו אחרי ביום, ואמרו נא ל׳ נמה חשדתונ׳? ימה חובתי? וכשאדע החונה דעבדית, והוא מה שאתם חושבים למונה וחטא, אעביד מצות דכותה, הנני לעשות תו ועוד הפעם דכוחה, למען. הראות לכס שהוא מצות (ע״ן בירושלמי ונבלי ותתבונן בדברי ובדבריהם) ובדגלים כאלה הוא מנכה ולומ׳ן גס חלאת העבירה הראשונה לעיני הנריוח. — ואולי גם השם "פלוש מכונאי" או "פלוש מרובא׳" (הנזכל גאדר״ג פרק ל״ז בחשנו ל״ח פרושים) בינוי להפריש הערום — אף כ׳ שנע תועבות בלבו והוא עובר על •דברי תורה והסכמים בפרהסיא, נכ״ז מצח נחושת לו לקרוא להנריוס ולאמי לתם לדון אותו לכף זכות, כי מצות הוא עניד נזה, כמו שדנו דורות הקודמים להא׳ מסיד עם הלינה (שנת קכ״ז נ' יעו״ש ונאדר״נ פ״ס) ובתמורה ט״ז סע״ב אמרו וקי״ל כל היכא דאמר מעשת