Kokhve Yitsḥaḳ · 1858-01-01 · 24 (1858) · p. Seite 41

— 41 — שלשה — ומעלה גלה נאגרא, רק להשארת הנפש נהשכל וידוע ולהכוח «זיו השכינה. — ומ1ה דעח לכגון כקל להגי! דגליהם על הצדיקים, והוא מאמלס (אדל״5 שון1 שלק חמישי) והיו יושתמשין נכלי כסף וכלי זהג שלא תיתה דעתן גשה עליהם, אלא צדוקים אומרים מקולה הוא ניד שלושים שהן מצעלין נעו״סז ונעו״תב אין לתם כלום, ודגים דחקו עצמסנהגיעם לפרק הזה, והנ״ל שהוא כפשוטו, ואמרו שם: דאע״פי שהיומשהמשין נכל׳ כש!> וזחג, לא עשו זאת על שחיתה דעתן גקה עליהם, ונהנים באמת מהיותם נהיחנח הלג והנפש, כ׳ עליהם יתכנו כל דגר׳ קהלה, אלא עשו זאת לערות עיני הפלושיה והמקורה, כ׳ הפרושים היו ממאשים לעיני העם דלן הצדוקים, ומקודש היחה ניד הפרושים לאמי על הצדוקים שתייתם אינם ח״ם ואינם הולכים נין חח״ם, והתאוה והקנאה והכנוד מוציאי! אוח! מהעולם, וזהו ״שחן — כלומר הצדוקים — מצערי! עצמם נעו״הז, ונעו״הג אי! לחם כלום" כי יכחישו נעולס הנצחי, וע״כ גם תחקוה מעולם העוג נעדרה מהם וכדי להכחיש דגלי הפרושים והמשורה עשאו שומני לדנר והראו את נפשם עוג נעמלם לעיני העם והיו משמשי! נכלי כקן> וזהב, אגל חכמינו חכמי האמת נהניטס אל תוכם ולננם, כ׳ מכס עדין> מנניא ראו נאקפקלריא שאין תוכם כנלו, ואינם נהנים נשכלם ודעתם מיגיע כפם ושימוש הידיס נכש!> וזהג, כי גם זה הגל ורעות רוח, ונתנו עדותם עליהם שאין דעתן גסה עליהם, ובכו נכה להולך על ארנע רגלים, אן> אם היא נהמה גסה. כי מקלה אמד למו. ונזה ההישג שליאת הרג הסוקר רנ״ק נקשרו מנה״ז צד ש״ד וז״ל: "אמנם הדנו ל שלא היתה דעתם גקה עליהם קוחל לגמרי לעדות יוקף הנאמנת נזה וכוי, ואולי יש נהדנור ההוא איזה טעות ושבוש ולפי דברינו לא נשחנש כלל, נאמרינו כ׳ היוקיפון קיפל את אשר לאה בעיני נשל שחם נעלי מדוח גסות וקיש קיש קריא, ומקשקש׳! בטונה העו״הז נשמוש כל• כקף וזהב, ולא ידע יוקף ולא הכיר אותם בעיני השכל, שלק נהמה גקה לאח היוצאין נשיר וגאון, אנל לננס ודעתם נל עמס, וכל זע! שמזקינין מתטפשין ונמשכין ונעקרו נשיר וגאונם מן העולם, כ• נלננס ודעתם לא יראו לעולם טוב בעמלם והגנהחס היא השפלתם, כי הס מנל׳ עולם. ואולי על הצדיקים רמזו במשנה סוטה דף כ׳ נתדנור רשע עלום, וקראו אותו ערום, כ׳ הוא מנעלי החבולה שאין תוכם כברו ואמרו עליהם סתם מגלי עולם *) כי לא עסקו בישונו של עולם וחיו *) נכלל ביאור המשנה דקוטח. הצעתי זה כירח •מים נאורה וביאור מאמרים אחרים באריכות דברים לפני הרב החוקר החכם הל״ר אברהם ג" גער נ"׳, ובתשובתו עלי הוא כותב בתוך דברים אחרים היקרים ל׳: ,,והנה קרת מפירושי בדברי המשנה דקועה בהחזיקי ננוקחח אשה פרוצה ואתה ממכת בידי האשת הפרושה, הן ידוע להוי לך, כ׳ העירוני כ׳ הפרק ממאמרי הרמ״בס נדפק כבר ימים נקפל הקט! אשר נקרא מאמר היסוד להרמ״נס וגם שמח נמצא תנוסח ,,אשה פרוצה" בתוך דבלי הלמ״נם, וא״כ בלי ספק הנוסח הזה היה מונח לפני הלמ״נס . ועודני על משמלתי עומד כי הנוסח ההוא הוא הנכון והמתוקן, אך אינני מוקע אח נפשי נו, ולך משפט הנחילה לקרב ולרחק כאשל יש את נפשף עכ״ל, תחת חשבי שיצא לדון גס על דבלי בפרוטרוט, וגם אנכי אין רצוני לקחת הנחילה לנפשי, וע״כ הנני להעתיק לפניך הקורא אח דנרי אליו בראשונה בנדון זה נקצור, ועי״ז נשנו י והוקפה קצת באיזה מילות ודבורים, וזה החלי: המכסה אני מאברהם אשר עלה ביום אתמול ברעיוני לעורר על דבריך נא״נ צד צ״ט וקי נתדנור "אשח פרושת" במשנת סוטה ג׳ ד' ונפי׳ הירושלמי "אשח פרושה" זו שיושבת ומעלנת בדברי תולה ותאמר עלי תבוא וישכב עמה בלילה הוא ולמע״כת חפש ומצא אגרת לתרמ״נם בהביאו המשנה כחוב שם במקום שלושה, אשה פרוצה, והחלטת שזאת היא תנוקחא הנכונה ומסכים לפירוש הירושלמי וכוי (׳עו״ש) ויסלח לי אדוני אס אומר לכבודך תחת אשר רצית לתקן ולסגור נהפריצה את דברי הירושלמי בלבלת לפע״ד את הנבל׳ והמשנה, כ• הוא פרוץ מרובה מל הסתום א' מה עני! להפריצה לחצוב לה פה קנל נין החסיד שוטה ומכות פרושים? ני גם על הירושלמי קשה הכי באו לדבר מחוך גרונה של אשת פרוצה לתרגם ולפרש דבריה? ודברי אשה פרוצה יצאה בירושלים להעמיד דגליה על דברי תורה? גס מה נא הירושלמי להשמיענו נזה,