Kokhve Yitsḥaḳ · 1858-01-01 · 24 (1858) · p. Seite 36

— 36 — יגל ידע מה ואפילו הנקי נמדישים ההם גלאי* שלהינה פיוטים אין «חים לאומרם נחהלוח בי אין נקצחם שום שנח והודיה בי אם שיהוי דניים מה שהיה בגר, עוד אני קורא הגי על החזנים המאריכים ננגונים יהמה מודים נדני שנזמן שהוא מארץ■ בניגון אין לו ביונה כל עיקר ורובם מהנווניס לבד שימלאו חן נעיני הנריויז לאמור במה הוא איש חיל •ודעי נגן ובשעה הניגון איני שש אהילי לסישוך האוהיוש, ויושר מהמה הסהלוח שמששללים הנערים השיטא שאין נהם שום טוב טעם וריח נחוח לה'. ובמה מקולקלים דרכינו נשפלח ראם השנה ויום כישור שזאח לפנים בישראל שאילו החשלוח לא נחנו לחזנים אשר בל מחשבחם על קולם בי ערב ומקרום לזקנים ויודעים שיש להם לב נשבר ונדבה ובן החקיעוח, ומזה ילא קלקול גדול בהרבה מקומוש שנוחנין החהלוח לעשירים או לקרוביהם בזמן שידם הקיפה ונמקלח מקומוח שרי האומוח מחלקי! החפלוח והתקיעות הלא על בזה נאמר נשנה עלי בקולה על כן שנאחיה ובי ים חילול השם גדול מזה! הן קצרה ארן היריעה האחח מלחעלוח עליה גדול הקלקולים חמחהויס במקלה מקומוח נעניני החשלוח והמה ריקים ופוחזים שראיה׳ בימי חורם׳ שלמדן לבחחלה נגוני ששלוש אילו נדי לבקשם ולטלם בזרוע, והבל הולן אל מקום אחד בי לעולם אין כאן כוונה ורובם לכבוד עלמם דורשים, כשם שראיה׳ שעיוריה נדורוח הללו נענין הרננוח! שרודפים אחריו לטלו בזרוע ורבה המשטמה נשלא יובל להשחדל הרגנוה גם הרבנים מהקנאים זה נזה ובורים שוחה זה לזה ללכדו נו ומרעיש אה בל העולם עליו וזח יוכיח על בוונחם שאינה בי אס לכבוד עלמס או להנאה עלמו בן הוא הענין נם נעניג׳ החפלוש שנבולם חס חושבים להחבבד נהם ואינן חוששין על כבוד המקום ברוך הוא על בן שכן הי בענן מטבור חפלה, עוד ראיתי שערוריה שנעבור עשק כל דחו מנעלין ששלוש עם הציבור נפרט קובעים מששה נשעודוח שנש אחר מנחה פשיטא שמבטלים הפלש ערביה ומקצפם אפילו בשאר ימוש השבוע עושים בחנים ומה מאוד הם נזהרים נמלות ושמחה נהגן ומישיפין מחול על הקודם לעשוש בל ימיהם בחגים פשיטא שמנטלין בל תפלוש מנסה וערביה על ידי זה וראוי לעשוח גדר נדבר זה נדני בקעודוח מלוה. ונבל התיקונים ששים אילו חברו אל עמק שוש דהיינו השורה והשפלה שלד השוה שנהם שאין בשינו נהם אלא נפה ועל שניהם ראוי לפקח מאד מאד בי לא נשאר לנו בי אם שיח שפתותינו בחורה ובתפלה וכששני עמודי חשון אילו ירופפו אנו אין לנו על מי להשען ושולה ארן על גלימה ומקור לבל הפילוח הללו הוא על שחכמי חדור אינן בהשכמה אחה ושמיד מהקנאים זה נזה עבור הרגנוה על בן לא יחוועדו ולא •פקחו על שום דבר גם ראשי עם מהקנאים זה נזה וישר העם יש נהם שמחקנאים גם בן נראם׳ עם וכל אחד רוצה להיות רב או ראש על בן ילא משפט מעוקל ורוב חהירושיס נין עם ה׳ אלה עד שעל ידי זה באנו ליד• גירושים מגוי אל נוי ולכמה דברים רעים ומרים אשר לכבוד זרע ישראל לא יחננו להעלותם על הכתב. עוד ראיתי שבשעה קריאה השורה בשנהוה וימים טוניס ים הרבה מאתנו ההולכים לטייל ברחובות קריה כאילו אין להם חלק נהורח ה' וראוי למחות בידם, גם ראוי לתקן בבל קהלה לדרום בשבתות עניני מישר ודיני ההורה לא בוונוס במדרשים בי אין נזה צורן אל ההמון עם כאשר עשו קדמונינו שבל הדרושים שלהם היו בהודעת דיני ההורה ודיני מושר להעיר אש הישנים הרימה הזמן ׳שקועים נהאוח הזמן ואינן זוכרים אחריתם בי מרה היא ועל ידי מעשים טינים באלו ישאר המקדש מעט בקדושתו וביש שפלה יקרא. מוסר עטיו* גמילות חםדים. ברוב הקהילות הקדושות מחזיקים נעמוד זה על •יי גנאים שנתמנו נבל הקהילות המפקחים על עשק׳ העניים אשר אין ידם משגת ומתפרנסים מן קופח הציקה ואן> על פי שלא ראיתי שנותנים לבל עני די מחשירו אשר יחסי לי זהי לשבש שבגלות החיל הזה •דל ישראל מאד ורונה דיונה עניים ואין ידם משגה לפרנק עניי בני עמינו בראוי ואם יש במשפחה עשיר אחד יש לו הרבה עניים קיונים עי אשר אי אפשר לו לפרנס אח בולם בי צרב* בני עמנו מרובים, זולה מה שראיתי מקלחס עשירים גדולים אשר יש לאל ידם ובדנע• ליו יעבד לא ענדו והרנה מקרוביהם הצועקים עליהם בביש דין עי אשר בופין אותם על הצדקה נניח דין ואז וודאי אין שכרן גדול מאי ובמעט שיצא שבין בהפסדם ואילו אבירי לב הרחוקים מן הצדקה לריבין קטד וחיזוק ודברי מוסר להורותם זכירה האחרית בי לא במותו יקח הבל רובם אין נושנין ממונם לסם מלות בלום עד בי יראת אח עצמו קרוב לשער• מות אז •שלח מן הפחות הנא בידו מנחת לה' במו שעשה קין שנאמר ויהי מקן ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה' לה' דווקא מקן ימים בחשנו בי קרב קצו ואן נס זאת קרב מן _