Kokhve Yitsḥaḳ · 1858-01-01 · 24 (1858) · p. Seite 35

35 פזורה ישיאל יוק יחפנח כי אט צריכים מאיי ליחסים לגיס חון לענע וכשאנחנו נעשה המועל עלינו גס 0' ימן הטוב ויגן געי שאייח עמו ישראל• מוסר עמוד N112VN . אסל נדולינו אין לנו ענודה הקלננוה ר* אס המנודה שנלנ והיינו ההפלה נמו שלמדו מן פקוק ולעניו נשל לננשס, ימס ימשו לוב ההמון מס שאינן מנינים נלשון הקדש הומים נפיהס ונל ידעו מה וסלי חפלהס נצפליס מפוח .המצפצפים והמהגיס נלא כונס וני ענודה 1ו היא נלב וכמדומה שעל 1ס אמר הנניא קרוב אחה ה' נשיהם ורחוק מנליוחם כי לנס נל עמס, וכל זה נמשך ממה שניליותס אין למידין המקרא כי אס פירוש המלוח נלא סינור ואלו היה לומד לחני הפקוקים היה מורגל גם נלשון הקיש אשר נו נתיקדו כל ההפליה. ואפילו אצל המנינים נלשון הקודם אין כוונה ההפלה מצויה נרונ ההמון עם כי אפילו נשעה ההפלה לנם על נצעם וכל כך הם שקועים נמשא ומהן שלהם מד שאפילו נשעה ההפלה לא יוכלו לעמוד על נפשם 0לא להרהר נשעה ההפלה נעניני משא ומהן ומקצחן מהרחרין אפילו נינרי הנא׳ ומקצחן אפילו נדנרים רפים ומזיקים וכי זו ענודה שנלנ לא לנו הלן לרחונוח קריה והוא עומד פח נניח הכנקח, ואמר נזה משל לענד שנא אליו רנו פיכנדו והוא הולך מניהו ומצוה לאשהו ונניו שיננדוהו כי אז יעשן אן> המלך מליו שלא כנדו נעצמו והלן לו, כן נזמן שהקדוש נלון הוא נא אל המקדם מעע אז היה מן הלאוי שהאדם יכבדו על ידי עצמו דהיינו שכלו ומחשנהו?י זה עצמוחו שנשמחו השכליה היא נעלה הניח האנושי והאנרים כלם בני ניהו כי נפסוק ממשיל אח הגוף לניה כמו שכהונ מד אשר לא יזועו שומרי הניח ונזמן שהוא עושה עמדה ה׳ נכל לננו אז נחיכלו כלי אומר כנה והקדוש נלון הוא נקדש נכנהו שמכנדו על ^י0עצמותו דהיינו'נכל לננו כי הלג הוא עיקר נעל הניח כי ממנו חוצאוח חיים והוא שולח חיים אל כל נני הניח דהיינו על שאר האנדים כולם חיים ממנו אנל כשהוא מכנמ מל ידי נני הניח דהיינו כלי המעשה ששפחיו מרחשין והרגלים עומדים ורישיה מנפשיח כרע וכפיו פרושוח השמימה יכל שמונה עשרה סוליוח שנשדדה מחפקקין ולנו נל עמו ני אין האיש 'בניהו הלן נדרן למרחוק לעייל נרחונוח קריה להרהר נמקקיו או נשאר דניים הדי הוא מכנד לאדונו על ידי נני ניחו והוא עצמו איננו בניה סלף הלן לו הייענ נעיצי ח׳? על כן יפה אמרו הפלה נלא כוונה כגוף נלא נשמה' כי דומה כאילו הגוף לנד מבנדו נלא היעה הנשמה גנלח חניה כי איננה נניח כשהוא מהרהר בדנרים אמרים הרי מסשנהי משיעעח חון לניח חכנקח, והכחונ אומר אז הקלא והי יענה אם הקיר מחוכן מועה שלח אצנע ולנר און כי שלשה דניים עפגלים ההפלה א׳ המחשנה נדנריס אמרים נ׳ ההפקקה נדינור נ המירה נאצנעוחיו כמי שאמרו הקורא קריאה שמע אל יורה נאצנעוהיו. וזה הוא שנחוג אם הקיר מחונן מוטה היינו כשהוא וממשנתו אינן נהקכמה אחה אלא הוא כאן ומסשנחו נועה חון מן המקום אשר הוא עומד שם, שלח אצנע זה השולח אצנעו ומורח נו, ודני חיינו המדנר נשימה נעילה כי זה נקרא און ועמל, על כן אני קורא תגר הן על מיעוע הכוונה הן על שיחה נעלה נניח ,הכנסת שההמון עם מורגלים נחם נניח חכנקח ואם אדונים הוא יחנרן איה מוראו. שלא ידנר נמקומו? הן על ההכרזות נמילי דעלמא שעושין ננהי כנקיוח ונפרע מעניני מכילות עניני מאכל ומשהה ויוחל מהמה שרוג ההכרזות עושין מיד אמר שיתחיל חשליא צינור אשרי קודם למנצח ונקנה זו רוג הצינור קורין כל מזמור אשרי נלא כוונה'כי אזניו מטים לקול הכרוז כ׳ לעולם אין השמש ממק^ן עד שיקיימו כל הצבור אשל* והיה מן הראוי לבטל כל ההכרזות שנניח הכנקח או להחקיצס ל9ל. שפחות אחר גמר כל ההפלה, יעל כולם המנהג,הרע הנהוג בעיני עיכוב ההפלה שקולין קלא׳ימן אין M יכול' לדבר נמה גדול עין ’פלילי זה למי הוא מעכב, אינו מעכב כי אם לנורא יהנז^י לבלה׳ חת לו ׳הנדן שנחו עד אשר יעשו לו מנוקשו קולא אני עליהם המערה פריצים חיה הניח תזה כי נשמע קול צומח נניח הבצקה נין הצמים תמתקועעיס יחד ונזה היינו אלפה לשכנינו לעג וקלק לגייס אשר קבינוחינו אשר מדרכם לילן לנתי כנקיוח לראות מה יעשו היהודים בנהי כנקותיהם וכשרואין קלקול גדול זה אז הם מחרפים מערכות אלהים חיים ומעילי! דופי נכל ענינינו וכי יש חילול השם גדול מזח לעיני עמים רבים? וכי זה הוא מנהג קדושה שלאו• לנהוג בניה הגדול והקדוש הזה? ואין לא שמו אל לנס לוע* ישראל כל זמן האלון חזה שלא נטלו מנהג רע ומר זה וזכורני אדרבה שיד השרים והסגנים היה נמעל זה ראשונה לאהנח הניצוח, עוד אני קורא הגל מל רוב סייעים שאנו אומרים בהפליה ורובם מיוסדים על פי מדרשים ומי שאיני נקי באותן המדיקיס הומה נשפתיו