Kokhve Yitsḥaḳ · 1858-01-01 · 24 (1858) · p. Seite 30

יתד ושווי מספר התנועות והיתדות וסחרם הנערך בכל דלתות השיר יקראו משקל וזה המשקל מאזניו אינם מאזני צדק, ודרכיו נמשכת חדק ׳ כי הוא דרך לא ידעו ספר ממסרים העשרים וארבעה אשר אתנו אבל משוררי ספרד חשבו ליפות בו לשוננו הקדושה ולהרים קרן שיריהם בכבוש הענינים והטלות תחת מכבש החרוז והמשקל ושמו בפד רגלי הרעיונים הנשגבים לבלי לעוף למעלה רום וקצצו בהונות כל מאמר שלם על דרך אנשי סדום שלא יארכו רגלי השיר מערש המשקל המוצעת תחתיהם ותהיינה שירותיהם דקות וצנומות- כשכלים רקות מאולמות באלמות׳ והיה כל מאמר חסר ותוכו גדוע - כאבר קלוט או שרועי או כסוטה טבלי פאר וראשה פרוע- כי הנה היתדות הערביות אה שגם הם ממפסידי השיר הם על כל פנים תנועות שלמות שנמצאים הרבה בלשון וקיר־* יותר לסדר המלות על פיהם מבלי להצר צעד המשורר בדרכי רעיוניו וכבלי לקצץ המאמרים ולהבליע העקר אביר* כעברי היתד מורכבת משוא ותנועה וזה דבר קשה להמציא מאמרים מסודרים ומורכבים מיתדות אשר השוא בהם הילך ושב אחר תנועה אחת או שתים ומוכרח בעבור זה המשורר לחפש תמיד מלות שיש בהם שוא ואחריו תנועה עם שהם על הרוב אינם נכונים לענין מה שהוא בו ושב השיר ההוא אשר מן הראוי שיהיה כחומר ביד היוצר להיות הוא היוצר והמשורר הוא החוטר בלי נפש ובלי רצון ובחירה כי הוא אומר מה שאינו רוצה ומה שהוא רוצה אינו יכול לאטרו מפני חסרון שוא או מפני שתנועותיו עדפות על המשקל והנני אברר דברי נמשלים משירי ר׳ יהודה הלוי אשר קבצת בספר בתולת בת יהודה עמוד ל״א לחי שושן ועיני קטפים שדי דמון וידי אספים זה המאמר פתים כי נאמרו לחי שושן אין אנו יודעים לטי הוא הלחי ואולי הוא לשושן כמו שנמצא לחי ■חמור רוצה לומר הלחי שיד* החמור וכן שדי רמון למי הטה וגם למה רק לחי אחת ושדים שנים אכל* האטת שברצונו היה לומר לחייך שושנים ועיני קטפים שדיך דמונים וידי אפסים כי כן משפט הלשון לולא שהוא נגד המשקל אשר בחר והוא יתד ושתי תנועות ולכן קצץ המאמר ועשה אותו קרח מכאן ומכאן וזה הסך כל חקי המליצה והפך מכוון עצמו אשר רצהו בשיר זה ודמיון מאמר זה לתינוק שאינו יכול לדבר ולחמך הטלות כתקונן ורוצה לאטר אמי תן לי מים והנה טרם כל מלות תן לי הם לו כעדפות ויתר על* שסתיו ואינו משאיר מהמאמר כי אם אמי מים אבל גם בהם הוא מגמגם בדבור והוא מקצצם בלשונו הנלעג ואומר מי מי ועתה אמור לי מי הוא זה ואי זה הוא אשר יבין מכוונו בלעדי מי שהורגל בלשונו ובדבורו כל היום• וכן עטור ק״ד וכנורות וצנורות ועופות היטבת בבאורך וקלעת אל שערות כונת המשורר אבל נאמת גם הוא כונתו רצויה אבל דבורו אינו רצוי כי בקראת מלת עופות הראשון שעולה על הדעת הוא שהם האווזים והתרנגולים ואינם עוף כנף שטרק בין עפאים ואשר דחקו לכטו זה הדכור הוא המשקל והחרוז ועל דרך זה הדחק יאמר אחר זה מרככות כפולות מאליפות וזה בלי ספק סדר אשר איננו סדר כי מטבע