Kokhve Yitsḥaḳ · 1858-01-01 · 24 (1858) · p. Seite 31

הטפפר שהכפל1 בראשונה־, ואחריו האלף ואחריו הרבבה או בהפך בהדרגה מלמעלה למטה הרבבה ואחריה האלף ואחריו הכפל ועתה ראה נא כמה גדול בה החרוז והמשקל שהפך הסדר והמנהג בטבע המספר וערבב הכל קרוב לעת תהו ובהו כי הנה הוכרח להציג מאליפות בסוף המאמר בעבור החרוז ומרובבות בתהלת המאמר בעבור המשקל שהוא בשיר זה יתד ושתי תנועות ושבו שלש מלות אלו בגורלות המעורבים בקלפי שאין ביניהם שום התיחסות מובן או דבר מחייב ההתקרבות כי אם ההזדמן לבד• וכן עמוד מ״ז למען בידך אות להפר את כשפיו המשורר כונתו לומר יען בידך אות כי מלת למען מורה bv הסבה לעתיד והוא רצונו כאן העבר שכבר בידו אות ואולם הוכרח להשתמש בלטען למען שתהיה גם בידו אות מתנועעת בשוא ואחריו תנועה והיא היתד• וכן עמוד ס״ו הנרד בכנפיו והתפוח הוא מדבר כאן מהדברים הנותנים ריח טוב והם הסטים היקרים ואמר נרד ואם כן מה לו ולתפוח שהוא רק למאכל והיה לו לומר קנה וקנטן כמו שמצאנום במקרא מחוברים יחד עם נרד אבל המשורר חפש למצוא חרוז שוד. למלת רוח ומצא תפוח ועל האמת עלה בידו חוח וגם רוח כי חנה אינו אומר במקרא תפוחים עם נרדים כי אם כפרים עם נרדים ומה שנמצא רפדוני בתפוחים הוא כמו סמכוני באשישות רצונו לאכול ולסעד הלב• וכן עמוד פ״ד להגיע בקניך שח וזיו בארת החרבות השחוזות וכן כונת המשורר אבל אני אינני מעלה בדמיוני בקראי טלה זו כי אם הסכינים המושחזים לשחוט בהמה או עוף כמו שהוא בתלמוד והיה לו לומר החרבות השנונות ובחר בטלה ארמית ובמאמר סתום ואטום לא מפני סבה אחרת כי אם בעבור השוות החרוזים ושמירת המשקל ומוסף על כל אלה גם היתד איננה תקועה במקום נאמן כי פעם ינוע המשורר שוא נח ופעם יניח שוא נע כי כל האותיות כלם אשר לא נקדת אותם הם מונעים באמת והוא מניחם ובטלת נרד אשר כבר הזכרתי הוא מניע הנח האחרון כמו שרמזת אתה שם בבאורך ואם כן מה תועלת במשקל אם הוא כחומה פרוצה לצאת ולבא בו כל שוא אם נע ואם נח כרצון איש ואיש ונא אל תכחש ממני ידידי ושים ידך על לבבך ואמור לי האם המאמר יקר נתלה בכבוד טין במינו כהתלות כהנה בלויה הוא שיריי או בקראך בתחכמוני לר׳ יהודה אלחריזי שער ששה ועשרים ורגליו יום וליל דורכים כאלו עליהם מטצוא השקט שבועה האם ייטב בעיניך ותתענג על כמו אלה המליצות ותאמר כי הוא זה שיר מהשירים המקודשים לא כן ידידי אין אני רואה במליצות אלו כי אם יתדות ותנועות ומלות ומאמרים•. צבורים המרים חמרים• כמתים ופגרים בלי תאר וכלי סדרים ורוח אין בהם לא רוח מליצה ולא רוח שיר• ואף שלעומת זה אין אני מכחיש עזר' יהודה הלוי גבר על כל אחיו לא לבד בחכמה אבל גם בשיר ורעיוניו והגיוניו כנשר יעשו להם כנסים לעוף מעלה מעלה יותר מכל המשוררים הנודעים כאשר כבר אמרתי במאמר בית הכנסת ובית המקדש אשר כתבתי בלשון גרטניא כי שירי ר יהודה הלוי נשגבים משירי המשורר האשכנזי שילר אולם גבורתו זאת נכרת ביתר שאת בשירי