Kokhve Yitsḥaḳ · 1858-01-01 · 24 (1858) · p. Seite 19

אם כן שקל לגלח באמלך, ש• נעינינו ילאה חיות האדם מונילו במעשיו, ואץ ביין באמה להכמיש אח הבהילה החפשיח, כי דלך מנועה לצוננו נשגבה מסושיך, ונעלמה מעיני כל חי. ואולי מענני: אם כן אפוא איכה יסיח למעלה אה המושכלוח הראשונות נעבור שאינן בילדים? והלא דרך קנייה הידיעות נשגבה גם היא מחושינו, כי בעינינו אין אנחנו רואים איך הידיעות נכנקות בקרבנו; אם כן רק מאומד אתה אומר, בי אין החושים תולדנה, וכבר אפשר שתהיה שם קנה אחרת המולדת ידיעותינו, מבלעדי החושים, כלומר שתהיינה געועוח בנפשנו מיום הנראה. ואולם נאמת אין משפע המושכלות הראשונות דומה למשפט הבחילה, כי שם אנסנו חוקרים, חים בנו בפועל ידיעות, אשל לא נולדו על ידי החושים, חה דבר תלוי בחקירתנו, ולכן דחינו אוחנה. בראותנו בעינינו כי אין הדבל כן: אבן במקום הזה לא באנו לחקור מה שהוא בפועל אלא מה שתוה נכח, כלומר הנוכל לנחור בלעדי אשר יניע אומנו דבל חיצון חה דבל אשר לא ישול תחת מחקרנו, כי אן> על פי שאנחנו רואים כ* כנוע תקנות החיצונות לפיהן ינוע רצוננו, מכל מקום לא נובל לדעת לעולם ועד, מה היינו רוצים לולא הקנות ההנה; ומאדם אחד לא נוכל להניא לאיה על אדם אחל, כימי יוכיח היות פעולת תקנות שוה בשני בני אדם? ואפילו תמצא לומר, שתהיה פעולת תקנות שוח בשני בני אדם, מכל מקום מי יאמר ב׳ חקנוח האלה , הן הנה הגורמות באמת? את הדבל חוה אין אתה רואת. וא״כ הקנה אשל ראית, בי נא אחריה שעמים רנות דבל זה באדם זה, אולי יבא אחריה דבל אחל באדם אסר, ושיא ידברו האומרים, בי לו היו שני בני אדם במצב אחד, גם רצונם היה אחד ואין זח נאמת לק אומד בלבד. ואם תאמר: הלא עדיין תספק קיים, שמא נעע היוצר בנפשנו כח הידיעה, לדעת ידיעה זאת ברגע זה, בלתי עזרת החושים, כבל אשל אתה אומר נכס הנחירה; שהרי דלן קניית הידיעות נשגבת מחושינו כאמור; ואס בן אפשל שתהיה בנו קנח המקפקת זולת החושים, בלומר בא הידיעה. ותנה אמת נכון הדבל, כי אין בידנו לברר וללבן הדבר הזה, ועדיין הספק קיים. אמנם ויה׳ מה חולדנה ידיעותינו מן החושים או מנס נטוע בנפשנו, מכל מקום גלוי וידוע אלינו בלא בל ספק, כי פעולת החושים קודמת תמיד אל בל ידיעה; א״כ, לולא •שחנו סקוח, חקות שמים ואלן, לא תהיה לנו ידיעה, אשל לא תקדם אליה פעולת החושים, ונין אם פעולת החושים תהיה היא הקנה, המולדת הידיעה ונין אס לא תהיה, לק מקרח אשר הקרה ח׳ אלהינו לפנינו מכל מקום נצדק נדברנו ושאין לנו 'ידיעה מבלעדי החושים, כלומר מבלעדי אשר תקדם אליה פעולתם. וכן נענין הנחילה נוכל לומר, כי לא יעשה האדם דבר בלי קנוח חיצונות אשל תקדמנה לרצונו: אן אין בידנו לפקוק הדין, אם תן גרמו, או דבר אחר גרם יען וביען אין תדבר נופל תחת חושינו. ואולי תשוב ותאמר: אס בעיני אינני רואה, איך הסבות החיצונות פועלות בנו, אן! על שי כן הלא ידענו, בי הדבר נעשה מעצמו: א״כ א׳ אפשר שתהיה לאדם בחירה חפשיח, כי הלצון אשל נרגע הקודם לא חיה, לולא תקנות החיצונות, אשל תלדנה אותו, איככה מעצמו עתה נהיה? והנה שכחת את אשל הראיתיך בעיניך למעלה, כי בל מסקל ישאיל אחליו ספק , שמא ישתנו חקוח שמים וארן, וכי אין לנו ידיעה רק במה שהוא נוהג בעולם תזה, ולא באשל איננו נוהג נו, וכי אין בידנו לגזור אומי ולומד, שיש דבל שאי אפשר שיהיה, דק בחקירת המליח בלבד, וכי אס חית העולם נברא בדרך אחרת, אולי היינו קוראים מוכרח לאשל עמת נקראהו נמנע, וכן כל כיוצא נזה. ואולם כי חתן נגד עיניך הדברים הברורים האלה הלא תנין כי אפשל ואפשר שיהיה לאדם כח הנחירה החפשיח, אשר על ידה ירצח מה שירצה להיות רוצת, בלי אשר תכריחנו שום סנה, שהרי אס נשתומם על הדבל אין זאת, רק יען לא לאינו כיוצא נו מעולם, אבל לא נוכל להוכיח היות הדבר נמנע בעצמו, כאמור למעלת: אם כן אין בידנו להכחיש אח הנחירה החפשית; ואם כן לא מצאנו בחולה דבר, אשל יכחישוהו חושינו. אמר שד״ל בעני! מקלות יעקב עיין מה שכתבתי נעשתדל (בראשית ל' ל״ע), ושם תראה כי דעת הקדמונים נענין נח הדמיון בנשים התלות יש לה על מת שתסמוך, 1סכמי