Kokhve Yitsḥaḳ · 1858-01-01 · 24 (1858) · p. Seite 18

אגני גוחן לפניכם היום נדנה וקללה: אח הנינה אפר חשמפי אל מצוח ה׳ אלהיכם ונחוג נה ני אנוס רחמנא הפייה סנאמי : ואס נסיה •מצא האיס אח הנפדה המאיסה והחזיק נה האיש ושנג פמה; ימח האיש, אסי סנב פמה לנדו* ולנפיה לא חפשה ינין אין לגפיה חפא מוחן ני נאשר יקום איש טל יפה ו ויצחו נפש, נ! הדני הזה: אם נן נל נני אדם לא אנוסים חמה. ופוד נחוב נתולה, ני הסולם ומלואו האלהים ניאו שנאמי: ניאשיח נרא אלהיס אח השמים ואח האין, אם פן גם חסנוח החיצונות אשי חגיומן ספולוחינו , גם הן מיד האלהים; אס נן הוא הגויס נל פעולוחינו והנה נחוג : מנה איש ומח, מוח •ומה; ואשל לא צדה והאלהים אנה לידו ושמחי לן מקום, אשי יניס שמה; אס נן יש רוצח אשל לא האלהיס אנה לידו ולא הנורא גיס ספולחו: ואומר: מי יחן והיה לננס זה להם ליראה אוחי; ואומר: ומחה ישראל מה ה׳ אלחין שואל מפמך, הי אס ליראה אח ה׳ אלהין? אם נן יראח שמיס איננה ניד׳ שמים. ומול נחוגr ני נל תומנח ה', אשי שנא משו לאלהיחסן ואומי: ולא חקיס לן הצנה אשי שנא ה' אלחין; ואומי לא הזנח לה' אלחין שור ושה אשל יהיה נו מום, נל דני רפ. נ׳ חופנה ח׳ אלחין הוא; ואומי: פסל ומסנה חופנת ה׳; ואסלים האלה! ואומי: וייפח היום וחשנות אל לננן ני ה' הוא האלהיס בשמים ממפל ופל האין מתחח אין מוי. אס נן לא ׳ששה ח׳ אלהים דני נמל נדחו; אס נן לא הוא גיס למושה החופנות, שימשה אוחן, שהיי הופנוח חן לפניו, ואס ניצונו הוא גולם המשוחן, אס פן איננו שונא אוחן ואם אחל הנייחו שיגרום הפשוחן,>אם נן איננו יחיד; אם ' (\י Jj נן חולת משה מקיימת הנחירה; אם פן מנחשח היא אח חוסנו אם פן חויח משה נזג ושקל. ואולם הש אזנן ושמש דני׳, ולנן תשית לימת• ה• פל יי׳ ההקדמות האמורות למפלח, של נקלה הנין משוגחן• סרק אחד עשר אץ הנחייה נופלת תחח מחקרנו. נין אם נאמין במציאות הנשמה, נין אם לא נאמין נה (נ׳ אין למקייחנו מבוא נדני הזח, נאמול למשלח) מנל מקום רצוננו אין אסנו יודמ, איננה יולד, ני נפינינו אץ אנחנו רואים, אין הסנוח החיצונות פומלות נקדננו נ• אין דני זה נופל חחח חושינו; ואינו יומה לבלי השפות, שאנו רואים אין נהפלוחנו שישרתו, גלגל מניש גלגל, מד תנא ההנועה אל השלניש המלאה השמות; ני נאים אץ אנחנו רואים פל אלה, ולא נראה, יק הסנוח וחפש ולוח, נל נונל לראות, אין נאמת סנה זאת גרמה שמולה זאת, ני דבל זה לא ׳פול חחח מושנו, בין אם תהיה בקרבנו נשמח רוח ח״ם, נין אס לא תהיה. והואיל והדני בן הוא מי זח אשי •נפיחן ממתח שהסנוח החיצונות חן חנה, הגורמות את כל פמולותינו? ומי הגיד לן הדני הזה, מאחר ב• נמינין לא תראנו}' אמת ני אחה רואה ני זאת חסנה וזאת התולדה, זאת האשה וזה בנה: האמנם נמיגין לא ראית אחי מל האננים, ני נן זה אשה זאת •לדתו, זאח ולא אחיח; אם בן אין יייטחן ׳דימה, כי לא סמוכת היא מל החושים ואץ דנריך רק מאומד, ני ימן לא ראית מנמן מ׳ יצאו פמולוח האדם אמרח בלבנן: הסבות החיצונות ילדו אוחנה, ובנר אפשר שתהיה שם סנה פנימית, המספקת זולתן כלומר נח תנחילה הספשיח למה הדני דומה i' לאשל אמרו רבותינו בסנהדרין לוח ל״ז: ניצי מאומד? אומרים להם: שמא כן ראיתם שרן אחר חברו לחורבה ורצתם אחריו ומצאתם סיץ> נידו, וימי מנופש, והרוג מפיפי: אס נן ראיתם לא ראיתם כלום; כי אולי סנה אחרת הולידה התולדה הזאת, ולא הסנה אשר המה אומרים. פוי משל למוני׳ אלילים דקא חזינן יאזל• כי מסבלי ואחי ני מצמדי, ומל נן יאמינו נהם נאמרס ני הם אשר רפאים; ומפות גדולה היא נידם, שהר• במיניהם לא •ראו האליל נא ומרפא אותם, רק ראו נ׳ אתרי נואם להשתחוות לפניו בהיכלו נתרפאו, וחשנו שהוא אשר גלם ואפשר נ• דני אחל גרם, נדבר לני שקינא הכתוב במנודה זרח לוח נ״ה: אן- יסורין נשעהשמשגרין איחס של תאדם, משניעץ שליחם שלא תלכו אלא ביום פלוני ולא תצאו אלא ביום פלוני ונשמה פלונית ומל ידי פלוני וטל ידי סם פלוני: כיין שהגיש זמנם לצאת, הלן זה לניח ט״ז שלו. כיוצא בשגגה זו שגו בני ישראל, נהקמילם לנחש הנחשת, אשר ששח , ני אמרו: הואיל ונהניפנו אליו נחיה, אם כ; הוא הרופא אותנו; ואץ הינר מוכרח נ• לא ראו ב׳ הוא רפאם, ואין זח יק,אומד