Kokhve Yitsḥaḳ · 1858-01-01 · 24 (1858) · p. Seite 17

ד1 אפר נהיוה המקלות ההן לפגי הצאן בעת יחס, יאהבו המראה ההוא,'ובבואן להנעל חבחרן הזכרים אשר^מראיהם כמראה המקלות (גטין הנהוג נקנהדרין דן> ש״ג שהיו משרה׳ ע״ז גוחנים עיניהם בנעלי ממון וכוי), ויען רוב הבנים דומים לאביהם, חלק הצאן עקודים נקודים וטלואים חדע, שזאח היחה כוונחו, שהרי כתוב: ויהי נעה יחם הצאן, ואשא עיני וארא נחלום, והנה העחודיס, העולים על הצאן, עקודים נקודים ונדודים — ייאמר: שא נא עיניך וראה בל העחודיס, העולים על הצאן, עקודים נקודים וברודים,, כי ראיה• אח כל אשר לבן עשה לך: אס כן לא ציור מחשבתן היה הגורם, א לח מראה האגוח. ואתה הענה: מאין חמצאן הצאן זכרים, אשר מראיהם, כמראה המקלות? והלא כתוב: ויקר ביום ההוא את ההיפים העקדיס והעלואים ואה כל העזים הנקדוה והטלואוח, כל אשר לבן נו, וכל חום נכשנים, וישם ניד בניו; וישם דרך שלשה ימים נינו ובין יעקב, ויעקב רועה אה צאן לבן הנוהרות . וחנה אמה נכון הדבר, כ׳ לקחם לבן מיד יעקב; אבל לא הרחיקם ממצו מיד, אלא נתנם ניד בניו (כמאמר יעקב: הקר משם כל שת הקוד וטלוא, ולא אמר הרחק): אבל אחרי כן כראותו, שהיו צאנו של יעקב מהעברות מתם , ויולדוה כהס, שם נינו יבין יעקב דרך שלשת ימים. תדע, שהרי למטח הוא אומר: ייתן פני הצאן אל עקוד, וכל חוס בצאן לבן, ואס ביום ההוא, אשר הוקרו ממנו, הורחקו ממנו דייך שלשת ימים, היב׳ משבחת לה? החאמר, כי שם פני הנקבות, כנגד הזכרים, אשר חיו רועים ברחוק שלשים פרקה? אם כן פשע הכתובים הוא, כ׳ ביום התנאי הקיר לבן את העקודים ואת הטלואיס, ואת הנקדוח, ואת הטלואות, וכל חום נבשנים, ונתנם ניד בניו, שירעו אותם אצל צאנו של יעקב; ואחר זמן הרחיקם ממנו דרך שלשת •מים, ואז לקח לו יעקב מקלות, ויפצל נתן פצלות לבנות, ויביא אותן לנכח הצאן ברהטים, אשר תבאן, לשתות ויחמו אל מדאה המקלות, וינעלו לזכרים אשר מראיתם במראה ההוא, אשר נולדו ליעקב, כאשר תיו בני לבן רועים אצלו. ושמא תשאל: הזכרים האלה, איך נולדו עקודים נקודים וטלואים, והלא לא השאיר לבן ליעקב אחד מהם? לפיכך הוא אומר! ותבשנים הפריד יעקב, כלומר לפנים בלי הפריד הכבשים הזכרים מן הנקנות וישם אותם עדרים לבדם, ולא שתם אצל צאן לבן הנקנות, ולא הניחם לבא עליהן; אבל שם פני הצאן הנקנות האלה, אל עקוד ואל בל מום אשר בצאן לבן, אשר ניד בניו, כלומר השתדל, שיבעלו אוחנה העקודים החמה, ונתעברו מהם וילדו כמראיהם . וירא לבן את ערמת חתנו, וירחיק ממנו אח בניו דרך שלשת ימים, ומאז ותלאה, והיה בכל יחם הצאן המקושרות, ושם יעקב את המקלות לעיני הצאן ברהטים ליחמנה במראה המקלות, ולהנעל אל הזכרים, אשר נולדו לו במראת ההוא, ובכן היו יולדות עקודים נקודים וטלואים, כמראה האבות. _ ולשון והכשבים הפריד יעקב. פירושו הפריד כנר, שאם לא כן היה אומר ויפרוד 1ו9ךי,ר• יעקב אח הכשנים; רמו שכתב רש"׳, שאס כתב וידע אדם, נשמע שלאחר שנטרד היו לו בנים, אבל והאדם ידע, פירושו, כנר ידע: אם בן פשט הכתובים כדברי, ואם ק אין כאן דבר, אשר יחזק אח הדעת האולת אשר לעם האין נענין דמיון ההרות. ואולי תשוב ותאמר: הלא בעינינו אנחנו רואים, כ׳ כל פעולות האדם כלן מושבות משנות סילונות, ואין אדם פועל בלא טעם המכריח אותו לפעול בן, ומונעו מלעשות ההפך, באשר גלוי וידוע כי ישתנו דרכי בני אדם לפי השתנות הוריהם ומוריהם וחבריהם יקפריהם, וכיוצא בזה כדברי רמ״נם בהלכות דעות פרק ראשון, וזה לשונו: וכל הדעות יש מהן דעוה, שהן לאדם מהחלת ברייתו, לפי טבע גופו; ויש מהן דעות, שטבעו של איס זח מיכן ועתיד לקבל אותם במהרה יותר משאר הדעות; ויש מהן שאינן לאדם מהחלת ברייתו, אלא למד אותם מאחרים, אי שנפנה להן מעצמו, לפי ממשגה שעלתה בלבו; או ששמע שזו הדעה טונה לו ובה ראוי לילך, והנהיג עצמו בה, עד שנקבעה בלבו; אלה דבריו: ואם כן כללו של דבר, שאין האדם חפשי בבחירתו, אלא נמשך הוא אחר מושביו, ומוכרח בבל דרכיו. אבל תורה משה תכחיש אח הדבר תגלו׳ הזה; בי בה כתוב לאמור, כ׳ צדיק יחשיד ה', ועולה לא יעשה’שנאמר: חי ה׳ אל רחום וחנון ארך אפיס ורב חשד ואמת: 'אומר: הצור תמים פעלו, כ׳ כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא: וכתוב בה, כ׳ הוא נותן שכר טוב לעושי דברו ויעניש העוברים עליהם ככתוב- ראה 2