Kokhve Yitsḥaḳ · 1857-01-01 · 23 (1857) · p. Seite 77

אלי ניד ציר נאמן. ואן. כי עמלו בתלמוד ופוסקים לא יצלח לבני דורנו, ולא אני הגבר להוציא ספרים באלה לאור, בי חבבד עלי העבודה להעתיקם בראוי ולשיח עליהם הערות ונוספות כיאות בזמן הזה, בכל זאת כאשר יבאו לידי אעבור עליהם ואוציא מחוכם אח תעוב והמועיל לבני אדם להקים שם המת על נחלתו ולרווח דורשי מדע ממעעמיו. אך כעת אין אתי בכתובים רק השיר הזה אשר העתקתי למענך , המעיד על כשרון ידו במלאכת השיר. במו אזכורה כי הראה ל׳ אני המשכיל והשלם מדקדק ודובר צמות מ' יוסן> נ״ע ס' בחינות עולם כמדומה לי דפוס זאלקווא, ובו נמצא פי' על נקשת הממ״ין מאני זקני המשכיל מו״ה נתן הכהן והוא נדחס אחר מוחו, ועד חנה לא נחנתי לראותו עוד. אולם לא נופל מאתו אני אני הרב החרין) ושלם מיאברהס אנוש הלוי, הוא נולד נעיר ק ענה בארך פולין, מארקישוב, ויחנכהו אביו על פי דרכו בתלמוד ופוסקים, אך גם למקרא שם עין, עודנו באנו עשה לו שם נין בוני מגדלים ברוח משפע׳ ד׳ וחקותיו ויצא שמו לתהלהו, עד כ׳ בשחרות ימיו נבחר לרב ומורה נעיר מצער. מקצת שנים אחדים חלו פניו חושני עירו לשוב עליהם וימנו משרת הרבנות על שכמו. וישב שקע ושאנן נצל התורה והחכמה, כי לא לנד בתלמוד ופוסקים שם מעינו; אך האציל מועד לבקש חכמה ודעת וילמוד דקדוק לשון הקודם על בוריו מספרי המדקדקים הראשונים והאחרונים כן הגה בספרי החוקרים מאורי ישראל הרמנ״ם חראנ״ע ר' יוסף אלנו ור״ע מן האדומים וכאלה אין מספר חדשים וגס ישנים, ולא העלים עין גס מספרי המשוררים והמליציס המפוארים הנודעים נימיו ככל אשר השיגה ידו וילך לייסעיו לווארשויא ללובלין ולזאמושעש ויתר ערי פולין לשבר צמאונו מבאר ספרים נחמדים הנמצאים שמה, ואשר אזלת ידו להניא סגולה אל ביתו נמקנת בסן), אותו העתיק לעצמו במכתב ידו הזך, ויהי סופר מחיר נשפת קדשנו כאשר יעיד השיר אשר הנאתי לפניך, כי אן> אם ידיו אסורות גם רגליו ל נח ם ת ים הוגשו, כגבור מצליח ירון אורח המליצים ואי; בחרוזיו כושל. מיערת דבש דברי החכמים אשר אבל לרויח אורו עיניו למצוא חקר מאמרי חז״ל ולהשכיל עד תכלית שעישיהם, ויקרא תמס על גודר• גדר בעד כרס המצות עד אפס מקום, כי עת להקל ולא להחמיר. ויער לבב רועי ישראל מכיריו להתיפן ולהמתיק סוד לשים מעצור בעד מכביד׳ עול המצות מבלי דעת; כן נער ננותני דופי נהרב הסוקר כוכב ׳שרון מ' משת מענדלזאהן ויפאר אותו ואח הנלויס אליו יען הגה בספריהם וירא דבריהם כי נעמו וחכמתם כי רנה, ובכל זאת לא חרן איש אח לשונו לדבר עליו תועה• ורבני דורו כבדוהו מאוד, כי צדקתו ותום דרכו, רוחב לנו ויראת שדי אשר האירה עור פניו, לקחו נפשות שומעיו וישימו מחסום לפי נרגן. יושבי מל מדין בערים סביבותיו ישאלו פיו בין דין לדין וכל הדבר הקשה יביאון אליו, ואשר חרק הוא בעומק שכלו ועהור אמריו אותו שמרו לעשות. באשר באתי ראשונה זה כעשרים ואחת שנה להתראות פני הרב הישיש המא״הג מ' משולם אשכנזי אנ״ד ור״מ בלובלין שאלני מחצבתי, ואגיד לו כי הנני בן המנוח מ' יוסף צעדערנוים מזאמושעש ונכד ר׳ אברהם אבוש ממארקישוב, אז עמד ממקומו ו־ושע ידו שנית לי לברכני בשלום, ויוציא מאוסף כתביו תשובת אני זקני על שאלן ת נכבדות נעניני הוראת אשר שלח הרב הנ״ל בימי עלומיו בהיותו רב ומורה בקראשניק ויתפאר לפני כי עוד; שמורות אתו ויקרות לו מאד, ומלבד חן הלשון והכתב, הוסין. לפאר ולרומם עומק ההקשיס והסניות הנשגבות וגם אני קראתי; ברוב עונג, כי נעת ההיא תרגלתי לשחות ניס התלמוד והפוסקים ואנין בי מאמריה; נוסדו על הגיון בכנור נעים ושפח צחה, ומאוד אחנסס כי לא העתקתי אז את התשובות ההן להיות אתי למזכרת עולמים. — בסון) ימיו נקרא לווארשויא לחרון משפע צדק נין שני סוחרים נכבדים, ויקח אתו אמתחות ספריו, ולא ארכו הימים וימת שם נפתע שתאם בן ארבעים ושש ומבניו ובני משפחתו אין איש. אתו ויאבדו הספרים באפס חקוה. ולא נשאר אחריו ברכה רק השיר תזה אשר כתב בקין שנותיו להראות לבניו כחו נשפת קדשינו להעיר לבנם ללמוד מקרא ודקדוק ולהבין משל ומליצה, והשיר נשאר בב״י אני זקני שמור ביד אבי נ" ע ומידו הגיע לידי. אס לא ידעתי נכונה יום ושנת מוחו, כ׳ נער הייתי כאשר מת עלי אבי היקר נ״ע, אך לפי חשבוני נאסןז אל עמיו יותר מחמשים וחמש שנה, וכמעע נשכח מלב ככל המון ישראל אשר חמו, בי מתו כל האנשים אשר תכירו את גדלו ותבונתו. הורי אלה גס שניהם מתו בלא עתם ולא נשארה ברכה בארן לא מתנובת מחשבותיהם ולא מפרי נענם; יאותר רק אני לבדי לשאת שמותם על שפתי, על כן יצאתי היום למלאות חובתי לתה