Kokhve Yitsḥaḳ · 1857-01-01 · 23 (1857) · p. Seite 76

76 ודור אשר הקדישו ׳«•הם למורה ולתעודה, וידע ישראל כי לא אלמן ארן פולין מאגפי לבב מבקשי דעה והגיון גם בדורות האסרוניס. הגאון המשכיל מ' גחן הכהן נולד נזאמושעש,, עיר מהוללה מאז למלאי חכמים ושומרים, כ• אויר גיח המדרש אשר בה מחכים, בה שרים •שורו, וננוני גי! על ברכיה יולדו. עודנו נער החמלאו חכמי עירו על יושר שכלו ורוחב בינחו ולחריצו®' אי; קן, כי הקדיש ימיו ולילוחיו לבקש הורה חכמה ודעה ויעש חיל נסלמוד ופוסקי® כאחד הגדולים אשר בארן, ויבן דקדוק ולשין עבר, ויעמיק עצוח גס בקמרי חוגי’ ממינו הנודעים בשם, וילמוד חכמה המדידה ומכונה צבא השמים, ויאציל מועד לקחיי מעל קמרי חכמי העמים אמרי בין ושבל מוג לרוח צמאונו מבארם. — באביב חליי חלו קהלוח ישראל בגלילות פולין מניו, להיות להם לראש ואנ״ד, ולא נחנו אוחי אלופי זאמושעש ללכה מאמם, ויאמרו להושיבו על כק המשמע וההוראה בעירם על ’י הרב המפואר המא״הג מ' יוק!) בע״חמ ק' משנת חכמים, כהונה נכבדה מאוד נע® ההיא, אך לא נרצה לחבש הקרובים והרחוקים, כי לא אנה למכור עתותיו סנקיייו לנוע על העדה, ויבחר לשנת נצל הסכמה בפנת ביתו, משאון המית קריה ועבוד® הקהל. אשתו משיבת דרכי חמקחר להמציאהו כל חפצו, והוא מצא עדן לנפשו להגי® בקמרים ולכתוב מרי מחשבותיו עלי נליון. ויחבר פירוש חדש על התלמוד ארבע® חוברות גדולות ויעמיק עד היקוד להבין המשך המאמרים והענינים על נורים ערם עש® הקשים וקברות להוציא דין לאמתו. לומדים מופלג׳ חורה ראו כן תמהו על יושר אמריי• גם עשה ביאור על תנ״ך בדרך הפשע, ולפעמים דרש נשום שכל ויש ניניהם דברי® נחמדים וישרים. כן כתב רנות נעניני הוראה ובייחוד קדר עבודת הנהנים במקדשי ויוקןז באר דברי הרמנ״ם נהמורה ובשמונה פרקיו, ויכתוב גם על ההנדקה ותולדו® השמים ובמו אלה ענינים נשגבים ונעלים בערכם. בן שלשים יצא לשמוע לקח מ®' חכמי הדור, ויבא עד עיר הבירה נערלין וילך לדרוש את אלון- ישראל מ׳ משה נ! מנחם וישמח לקול דבריו המלאים תנוכה וישתעשע אתו כל ימי התמהמהו שמה. אחיי פונו לעירו ולארצו נפתה להפצרת אוהביו להניא מבכור• עשתנוחיו על מזבח הדפו®׳ ויעבור עליהם שנית ברוח בקורת ויעש הערות חדשות והקונים וישלחם להצענזור וישיג הרשיון להדפיסם וישם לוואדשויא פעמיו. ויהי בדרך לכתו ותגבר עליו מחלתו האנוש® כי נראה דם ברוקו, וישב נלענרעוב ימים אחדים, ונשגגת הרופאים גוע נשלשיק וש® לשנותיו ז' ניסן חקמ״ו ויעשו לו שם אבל כנד מאוד. ואני כעברי דרך לעברעוב קר®' לראת מצנח קבורתו ואשאל אח שומר בית העולמים: איה מקום קבר ר' נתן ה:®! מזאמושעש ולא אחר רגע להראות׳ האף כי עברו שנים רנות ואין איש מבני משפח®’ עובר שמה. אז נגשו אלי אנשים אחדים מתושבי העיר ויראת אלהים נגה על פניה® וישאלוני: מי אני כי ערבתי לגשת אל אדמת קודש, מנוח איש האלהים? השיבותים ני בן בתו אני, וינרכוני בשלום ויכנדוני מאוד ויקשרו באזני דברים אין מקמר כמסת® ההמון מנפלאות האיש ההוא וצדקתו בחייו ובמותו, וכל השוכנים קנינותיו קדוש יאמי להם. השתוממתי על רוב השבח והחהלה החךוח על האבן, וביותר נימים ההם, אפי עוד לא הסכינו להפריז על המדה ולשבח את המשים עד לחרפה, ומה גס נעיר מוזי® לו, וזה דני המכתב: ״גגם הארון הזה בעד מערות , וקמות אתו חכמה חובל לקברי®׳ נשתברו הלוחות אבנים יקרות, הליכות עולם להם מקרא ומקורות, כתובים עליה® רני התורות, ר,נס אל החכמות שלח מארות, נבוב ילבב ובלבו נתן להורות, ה״ת היי החיץ, השלס^נמעלוח ומדות מו״ה נתן הכהן בן הרבני מו״ה אלכסנדר הכרין מזאמושנוש, נפטר ז' ניקן שנת תקמ״ו." כאשר נאה השמועה פד זאמושעש כי ני® אב• זקני ואיננו, חגרו אבל זקני העיר ונכבדיה ויקפדו עליו מקפד מר, ועד היום תז® עוד לו נשכח זכרו בעיר מולדתו וסביבותיה. — אמי זקנתי השוממה אשת נעוי’, ומשכלת, אחרי נמלאו שנעת •מי אבלו, הלכה ללענרטוב לקחת את קפריו תיקיי® אולי תצלח להשאיר לו זכרו[ נצח נין סכמי עמו, אך לגודל עלבונה מלאה לב ציייי תורה נעיר ההיא למעול מעל בנחלת זרים ו־קחו מאמתחת הקפריס שני כרבים מפירי®, מל הש״ק, וכמו אלה עוד, ומי יודע אם לא החיפו הנוגדים בנוצות אחרים ויעשו לה® פס נין דורשי תורה! גם מידי נאבד נהיות׳ עוד נזאמושעש קמר זנח פקח על עניי® כהניס וכהנה עוד. ויתר הספרים השארתי בלובלין ביד אמד ממאהבי כחמש עשרה כי®'® גדולים וקטנים, כי יראתי לקחתה אתי בעברי גבול רוקיא ללכת לאדעקא. וזה כיי® פעמים;תנת• ואחל פני ידידי להשיבם לי, ואין עונה, אולי אין תואנה מוצאת לשל®®