Kokhve Yitsḥaḳ · 1857-01-01 · 23 (1857) · p. Seite 75

75 ואתם בני־תמותה, ילידי כחקזלים ׳ (יפעם בפעם בןזות מסגלים; ואתם?ני־ךול־וף תךעוי׳תאןלו, «יי ייבוא הקץ לא^מ3ים הובלו! ובעדב־ות השפיק׳ בשעיפי מדוחים, העקבים?ירית'עולם.?פחד וקן־בו/ תתעו, תיפונו, כמו עיוו־ים נבוכים•• ,,האחיה זאסכי בלותי ׳ אחי 0ק3ה- מי יית;עדכק׳ מי לידי יתקע ׳ אם נפשי תעלה_בעז;ה הגרה •׳ או למ9ןע 'שמני° וגם רוסי נועי ואהי' אפם ותוהו ב״יהיתי ססתיה - מעמו וראו פה פרי!חכמתכם! הן' החכמה כעטלף עורת עינים ׳ קושיוניכם מאפע אןד הכיל שמחתכם ■ התבונה 1לןה אנושה"ברפיון זיךם. - שם בסתרי עליון לא תשורנו עין תךעו' נאמנה י- כי ערוך הק 3 ר —!ה חלקינו ^ה, זאת נחלת גיבר, ובה' יבדל האךם משאר'החיץ. (ההמשך במתניה הבאז) Mcpti&ci■ 3p1)cr(mum. ™?ו מכתב. .Mitgetheilt von (ßfuia Kchorr אדעססא בראשון לחודש jvp תרע״ו לפ״ק. — יברכך ל איש ממודוח יב חנונות, שישה תשד לעמו חוקר נקדמוניוח ’שרון משכיל וטוב הר״ר יהושע הירש שור. עגמה נפשי עד מאד לאשר לא היה לאל ידי מלאח חפצך להעתיק למענך שירי ייקרא• ר' משה דלעי, ולמען הלאותך, כי לא בי האשם כאשר השמעתיך במכתבי "יקודם, אמרתי לכפר פניך במנחה אמרת, ותהי לך לאות כי נכון הכני בכל עת לעשות «שאלותיך ולעמוד לימין צדקך לבצע זממיך העונים, להקים זרע קודש לשפה ענייה ‘•«קלה והעזובה. מששתי את כלכלי ביתי ולא מצאתי פרי נאוה לשומו במשכיות שפיך שיקר, לנד שירים שנים נכבדי ערך, כתובים לעת מצוא מאח אנשי שם עשירי תורה ייידעים שונים אשר חיו בשנת המאה שלפנינו, לתפארת בני דורם, וילכו בלא חמיה ®ים הצליחו לתוציאו_להוציא תנובת תבונתם על שני חבל, וכמעע נשכחו באורך הזמן. — ’’דידינו היקרים נבוב דעת מ' הירש מענדל פינלים ומי שמחת פינשקער תמהו על יילאכת השירים האלה ויתללום מאד. ויעירו לבבי לבלתי מנוע העוב הכמוס עמדי «יורשי חכמה ולשון ולהשאיר מזכרת לגדול■ חקרי לב אשר מתו בלא עתם. ועהה הנני להשמיעך תולדות האנשים היקרים ההם בקצרה, למען תדע כ׳ תר3 חסדך עם המתים ניוקריבך אזנרתם לפני נבוני עמנו. יספרו גם המס נכתוב שרידי עם ד׳ בכל דור *