Kokhve Yitsḥaḳ · 1857-01-01 · 23 (1857) · p. Seite 65

65 המנהג השלשום «נשר ויין ניום לאוס ירושלים נחלננה, לא הכה שורש. ואעידה לי עיים נאמציס, על דברי הכוכב המצוין, אח הל״אש ואס הרג ניה יוסף, שם בנדליס ’"נ בשילוש הר״אש וייזל ד״ה כיום שמח בו אביו, אורחא דמלחא להצעעל ביום שמס ני אביו ולנו עכ״ל, ולא קאמר שאסור משוס אנינוס כ7בל< הרב המעיר, והרב ביס ’ישף בעול אורח חיים סימן חק״קח כסב וז״ל מצאמי כחוב מחענין יום המיסה כ״כ אגודה, סל המחעג־ס יום קבורה כסב: הבל הוא, וראיחו מדקאמר שמואל יום שמח נו אביו עכ״ל, ונשנו דבליו בשולחן ערוך אולם חיים שימן תקס״ח סעיף ם' וכחב באל הגולה בצדו וז״ל, אגודה, מדקאמל שמואל יום שמס בו אביו שנועוח כ' ע״כל, הנה ינלי הכוכב המצוין «גואלים באר היעב. שם אוח ז׳ "ומזה ראיה לא״ז במ״ק וכוי ואינו מביא מקור לזה" ישלח לי הלב המעיר, נזאח לא יצדק אענהו, כי בעול יורה דעה שון> סימן שע״ד הניא הלב״י בשם הלאנ״ן, מסוגיח ירושלמי ברכוח סלק מי שמחו לאיה ערוכה שאסור נבשל ויין ע״ש ונם הא״ז בסלק ואלו מגלח־ן, כסב: "שמשמע מירושלמי“ על השני דינים שהניא, ולכן כסב יק שנכון, מאסר דגמלא שלנו לא הזכירה אנינוס ס למיד על הלב, ומולק על הירושלמי, ואדרבה לשי הלב המעיל. היה להם להניא לאיה ערוכה מג«ל<£ שלנו? וכל הפוסקים היו להם להביא דין זה שאשור לשסוח יין? ולא אמר רק ונכון, כי אם אשור, מאחל שהוא משורש בגמרא שלנו. שם "וכאן לאינו דנקע יום שמח נו לנו דהוא מעעם אנינוח" חהא דנרייחא נקע, גס כיום שראיתי ירושלים נחרננה, הוא גס כן מעעס אנינות? לא מצאתי דין זה בהלכוה אנינות, וגם הלמ״א לא הביאו נשם א״ז והנה הואלס׳ לדבר, אדבר עוד מה שנראה לע״ד, שם אוח ג׳ "העיר על הלמ״נס בשלקי אנוח כי יש מצות קלות כגון למידת לשון הקודש" יש להוסיף עוד, •עויין בירושלמי שקלים סלק ג' הלכה ג' הובא נס בירושלמי סבת ערק א׳ הלכה נ', חנא נשם מאיל כל מי שקבוע באק ישראל, ומדבר נל״הק, יהא מבושר שהוא בן עולם הבא. שם ןק "כבל קדמו נזה הגאון ל״י פיק_נהגהומו לקדושין שם" אני אענה אמריו נבל קדמו נזה המכס המצוין בכוכב, נכלם חמד ששי זייעע 20B• שם ן בסוסו "ולכן נקע הרמ״נם בשילוש המשניות סוף קועה לשון המדרש, שבאמת נשא לק שביעל אמ״ב משום שחשקה נפשו בתורה" החילון הזה הוא כשחור ושרם, לק שצריך להגיה בדברי הלמ״בם שם תחת "ועני[ בן עזאי מבואר בבראשית רנה שלא נשא אשה מעולם" צריך להיות נזה הלשון "וענין בן עזאי מבואר בבראשית לבה שביעל פריה ולביש כי נשא אשת וגרשה" כי מבלעדי הגהה הזאת החילון בעל, דהיינו שהותחל ילא נגמל. והנה אקרא לאל גומר עלי ישלח אלקיס מסדו ואמתו, ותשכון בשורינו אהבה ואחות ושלום וריעות העלשמאן «׳עסעמען יום ד׳ י“7 משו;, ואוהביו כצאת השמש נגכותו לשק. יהודא ליב באלגעס. ouGus Messer. »סזז מכתב. נחילי רצתה נפש■ בו שלום שלום עד בלי ירח! במו יין ותירוש ישמחו לב, p יחנו שמחה בלבי מכתביך המסולאים, אשר ערכת אלי במתק מליצה וטוב שכל. נמצאו לכולי עשחנוחיך ואוכלם, ובבכורים נערם קין מחקו לחכי, פעמים ושלם קראתי יבריך הנעימים, ועוד לא תאמלה נפשי די! בשתים שמחתני ידי יקל•' ראשונה ששתי למצוא נעיר מצער ומאפליה, בתוך פורעי מוסל ושונאי דעת נער טוב שכל האומר לחכמה אחותי אח ונאורה ילאה אור, עלם יקר רוח המגביה לעוף עלי מיומי המליצה העברית יכל מעמוניה ותועפותיהילו למנה, — הן לא יפלא בעינינו בלכתנו לשוח נגן חמד ינווע בקלן בן שמן, על פלגי «’-מנוסות, והנה כסו פניו נעעי נעמנים עמוסים שרי «גדים, גם מול ואהלות עם כל לאשי בשמים, אולם מה נשתאה וכמעע לא נאמין למלאה עינינו לעת מצוא במדבר וציה תוהו יליל ישימון נעע שעשועים עושה פרי תואר, אי שושן נותן ל? ניחוח ותאוה לעיניס אשל לא קותת נפשנו ונא עלה על לבנו. ושנית גיל אגיל בהעלות מל לני כי לשבועות עוד שנעה חתית אחות• היסה נך 9