Kokhve Yitsḥaḳ · 1857-01-01 · 23 (1857) · p. Seite 62

62 בלב נךןה אם;ב'וא שעריף׳ תענה ות^יןר:ז?1לחתיזכך;.ףך. נם איותי שבטןד;ד! יסר :סרני: כאסור בתוך, לערש 1י\י נתנני, ,ד־ולי ובדוד, לחדרי בטני;ידו עורקי נפתחו וכחיותי ךדו. ייומם זולןלה לא אמצא דוךה ד,אךח ימני לנצח תושיה d אליך £ל1ח דלפח עיניי בר ליי;!ר-י קוים;א עודני! אל מיוחל וסולח, אם לך עדתי ואזני לובוף לא נטיתי; כפר פשעי, אנא חפני, רחום רחמני, ולאב בניו רצני. אם נם מלאו מגרעות נפשי ולבי <;א אל תקטפני עיוךפי באבי.י א;א סלחי, ישים בנאךןזיךמעתי׳ פיוךהיפדה נא משחת חיתי. תיוךה אזמר לף על ריב חסדף; במקסליות עם אבי״ע נפלאותיף. בף אשתעשע׳ ך תמיד תד,ליחתי, ורק ך<ךיף אז איור לנתיבות’! ביאור מאמרים סתומים במקרא ובדברי חדל. Von Agna, Diamant, öffentlichem Lehrer. אמל רב• שמעון 3ן לקיש כל העונה אמן נבל בסו פוחסין לו שעלי גן עדן, שנאמי פהחו שעלים ויבוא גוי צדיק שומל אמונים אל חקלא שומל אמונים אלא שאומי א מ נ י ם (שבס דן> קמ״ע ע״ב). הנה ידוע הוא לבל יודעי דה שסה ענל, ההבדל נין אמס ואמן, אמס נאמר על הדבל אשר ברול ומגולל לנו. ד״מ נאמר מל העס אשל השמש עומדה מעל לראשנו׳ שאמה הוא שהוא יום, ועל העה אשל הקהילה פניה ממנו, שאמה הוא שהוא לילה; אולם אמן יאמר על כל דבל אשל לא נתנרל לנו עוד. ד״מ ,גן עדן" נשם זה •כנו