Kokhve Yitsḥaḳ · 1857-01-01 · 23 (1857) · p. Seite 61

61 לישר אניותינו אל ממרס חפצו בלי פגמ ומכשול; ממקום ממיתו מיניו היו פקוחות להטותה ימינה או שמאלה בבא אניה אסרס, לכל תפגמנה אשה רמותה והיה אסון. כבואי מירה לאנדאן אלף תודות נתתי לאשר נחני בדרך ויביאני הלום בשלום; נושא כלי הראה לי בית אורחים שס שברתי רמנוני והלכתי אל החדר אשר נתן לי לנוח ממט מתלאות הדרך ושנתי מרבה לי כי כל עוד הייתי טל תאניה חבלי שינת לא נפלו מל מיני מזעף הים ושאונו. הן אמת, כי לא נשאר בידינו רק חלק קטן משפתינו הקדושה ולא ישפק להנחיל כל מורשי לבנינו אל הנוטע און לדברינו; אכן האמינה לי אחי! כי גם אחיותיה הצעירות, אף כי חיות הנה וכל הדברים אשר יתילדו במשך העתים האדם יקרא לתם שמות בלשון עמו, גס הנה כבדות פה וערלות שפתים ברצותינו לדבר מדברים רני הערך אשר ראו עינינו, הן )את לא אכחד כי ימצאו באוצרות הלשונות החדשות כל הדברים והמלות אשל ינוקשו; אכן מצעח ראשנו קצרה מהכיל כל אלה יחדיו ויהיו מוכנים לעת מצוא, יאך האיש אשל נתן ד' לו לב לדעת כל סכמה ובל כשלון אשר בתבל, הוא יערב אח לנו לאמר: לשוני אתי וכל אשר ח!ו עיני תחת השמש אקפרה לכם נשפה ברורה ואשים לפניכם כל חלקיו וכליו נשמותס בדמותם, בצלמם בלי עודף ומגרעת. מי מבלעדי רב החובל, אס הוא איש מהיל במלאכתו יהין לאמר, כי ידע לכנות כל כלי תאניה ולמשוך במט אפל אח תבניתם מבית ומחוך? או מי זה איש תבונת תשאהו נפשו לחת לפני שומעיו או קוראי דבליו את צלם מרכבת הקיטור בכל אופניו וגלגליו? לזאת איפה אחת אמרתי ואשנה ואשלש, כי תלאה כל לשון לקפל כאלה, אף כי לבת דבלים הניה. מחשבות׳ אלה עלו על לני בלכתי פעם ראשונה ברחובות לאנדאן. (ההמשך יבוא במחברת הנאה אי״ה). rrjp ל^נצדו על מחלתי בלתי Von Karuch Lowtntritt. בישדוקים אלי תם שמןל:כתירו הודף ועז-ך ןם53ת ישירו י פיך!ם ,ישבח גךלף להודיע ולשונם תח-ן תדזלתף תריע י נם יושב סלד סטודיו כעש תמס בהיכל קרישי ןסללף נכאה וירימש ׳ אם בקרני שמלוה?גיף לו סאר, במקהלות עם אז חסדף יפאר. חוטאים בי ילכו משרירות לבם ך,רעה. על’שכמם תכביד שבר ותלאה וכי יתנו" אליף בסף סיוךרת7 נם עיל כתפיותם הצרה שוררת. אכן לשב בסטיו מארחות זנונים ולמכביר אליף תפלות ותסנונים; 1