Kokhve Yitsḥaḳ · 1857-01-01 · 23 (1857) · p. Seite 58

אס סקס נידן מאש כס!) חונל לנא מארצנו עד לאכדאן ואולי ישאלו עוד נידן עשרים זהובים כס!) אס נחה אל כלין צידה לדרך או חמיה בלכתן על למס ומיס ולא שעמוד נערים אשר העגול; אנשי נחפזון יצאה׳ מגיהי לגל,׳נמס לני נראוחי דמעוח וגם צידה לא עשיתי לי, וכנוא־ עירה שניסע ישנתי שם בנוע אמה, גם נעיר ווימן אמרח׳ ימים אחדים על כן רנו הוצאוח׳ נמאד ונעילי כסשי נמסו כדונג משני אש, א!) כי אחר תענוגות נני אדם לא הלכתי וכל אשר שאלו עיני אצלתי מהם. נהיות׳ נעיר שעסע זכרתי את הימים אשר גרתי שם לשקוד על דלתות ניח המדרש; כל ביה, כל רחונ, וכל אשר ראו עיני השליך נמצולות ים השכחה אה אשר לנןראה׳ ויעניי על שני דמיוני אח חנניה הימים אשר הייתי שה ואת כל התלאות אשר מצאוני מיום החלומי ללמוד חכמת הרשואה עי אשר נתן שיניע הרשיון ניד׳; זכרתי אה הדאגה, השחי והמנוכה אשר סנינ שתו עלי ננוא׳ נית העשר ביום הנתינה, נעח ישנו מורינו איש על כסאו לנקר אותנו וכרועה עירו לראות מ׳ למי, מ• יודע, ומי נעיר דעת, מ׳ מנין דני ומי מסי חנונה; חיל ורשע אחזני כיוליה נשנה׳ על סיר נשר אדם ועיני מורי ע ש ויש נצנו לנגדי כמו ני, לראות אס אדע על נכונה מששע הנתח אשר ניד׳ עם מסשר גידיו ועורקיו, ואן אחרי שמעתי משיו כי כן דגרתי ודני אחד מדבריו לא חמלתי ארצה שג רומי בקרני ויאורו עיני כי נשל פחד האיש הזה על כל תלמידיו למנדול ועד קען, א!) נ׳ עוג לג הנהו ובכל נששו ונכל מאודו אהנ את השוקדים לשמוע תורתו והתאמן להפיג מצנם. כבואי לבית משתה הקאששעע, אשר הסכנתי להתעלס שם לעת ערג עם רעי ואוהבי אדון הניח, נויער, הכירני כשומו•עיניו עלי ונלחצו ן)ת ידי נכפו הגדולה והימנה אמר אלי לאמי: "הן אתה האיש ז אשר מעולם לא שתית משתן מנל׳ שלם מחירו ואשי בקול רם קראת תמיד אל המשרת , להניא לך עלי החדשות אשר ליהודה Allgemeine) (»Zeitung de- Judenthum ועל צדן •שב תמיד רען שאפער, אשר לו הגדת את כל לבן" ונדברו אל• כזאת לקח את הצמיד מכלי אנק העאנאק אשר בידו ויושע לשני, כ׳ אקח גם אנכי בין אצבעות׳ למלאות נחיר׳ אשי למען אדע כ׳ מצאתי חן בעיניו; כ* מאז לקח המלך אח ממכר על• העאנאק מיי׳ יושב• האין האדון נויער לא פתח את אוצרו העוב לכל נאי ביתו ורק הנאהבים והיקרים בעיניו נתבנדו נלקח עפר המלך ועתה מה אגיד לן מעיר המלוכה וויען? בהיותי נעיר הגדולה הזאת לני לא היה על מנון שנתו כמקדם עצב ויגון ישנו על כקאו וענני אופל החשיבו ראות עיני וימני תחולתם על שני בל העיר; אם מאשר נחמתי על אשר עשיתי ואהבת משפחתי לוהעת באש נעצמות׳, או מל כי ראיתי צרור הכס!) אשר באמתחתי הולך וקל יום יום ועודני קרוב לביתי; גס שערי המלך החלשתי נעיר הזאת ואקח זהב נעים, אכן נעי מאה זהובים נתחי מאה ועשרים כס!) וכבה שני עשיריות הוני הלנו לאביון מאין אמונה נדני׳ פ' י', — אח הרג מאיר לעעעעייס בקרתי לראות פני האיש אשר ידעתי את שיחו, כ׳ ספרים רבים יקר• ערן ילאו מרחם עעו נלשונינו הקדישה; אכן לא ידעתי וגם עתה ׳פלא ממני מה היה לו; לחייו כשושנים עיניו ביונים, שפחותיו כחוע השני ובכל זאת אן נכבדות נהג את לשונו ויהתל — גס את יפני מנחם, המוציא לאור ספרי כוכבי •צחק ושאר ספרים נבגדים שחרת׳ ויקבלני נסנר פנים יפות, והוא כאלישע יושנ נעלית קיר קענה ומשם יפיצו קרני זהרו ערפלי שמי נגב . אח הרג ר' אלעזר ואת הנודע לחהלה מאננהיימער לא רציתי להרגיז ממנוחחם כ׳ איש איש מהם סגר בעיי את דלתי ביתו, לבל יהיו הנאים לשען לו בהעריכו אח דבריו ונתתם אל ילקוע זכרונו למשמרת ליום הכסא. אנשי וויען המה טוני לב, אוהבי משתה ושמחה ולדבר בקול גדול מכל אשר יתן רוח ה״ן בפיהם, ואס תעה אזן קושנת לאשר יספרו ויגידו לן תמצא סן בעיניהם וגס בעד אשר אכלת ושתית ישלמו בנפש חפצה. אם תשאל איש, באיזה ירן תלן למצוא רחוב או בית, לא לנד כ׳ •ענן נפה מלא ויגיד לן את אשר אבית דעת אנ| נס בזרועו יקחן ויולי כן עד המקים אשר אליו כוננת פעמיך פעם שאלתי ם׳ איש לאמרי הגד נא ל׳ אדוני! איזה דרן יסרה לבוא אל ארמון תמלן? ויענני באר העב באשי •בלה לשונו, אנכי הלכתי באשר .ציני ואן שנים שלשה צעדים נטיח* מן הדרן הישר וסכה האיש אשר היה ל• לעיניס עומד לנגדי ויאמר: "יראתי לבל תלן תועה בבואן הלום על כן הלנת׳ אחריך להטותן על מערת חפצן" ואן אחרי הניאני כמעחו׳ קשת מן המקיש אשר ■ירשת׳ עזב אותי וילך לו: בארצנו לא יעשה כזאת, כ׳ לא למדו ארחוח אנשים בתבל׳ מעיר וויען הלכתי על דרן הנחל עד האמנורג בעי עשרים זהובים כסן>: מן הער•« המפוארות אשר עברתי ברין, פראג, דרעזדען, לייפציג, האללע, מאגדענויג