Kokhve Yitsḥaḳ · 1857-01-01 · 23 (1857) · p. Seite 41

41 נשהמשו טצמם נהעת הכושר לארון מששעס טל החדשים. — בי מצאני [אפוסעולישע גטש׳בטע 5?—26] שפעשטוס וגם אגרופש השני היו למג1141חסה על שאול פולוש, ילא הניח פעשטוק להיהודים לפגוע נו, והציל לפילים «ידס^שלח אוחו שגוי לרומי, יט״כ בהעת שמת פעקנווש הרגו נתכא פוליש, אשר היו סמוכים נעח ההיא לאשקלון — ינראין הדנרים, אשר בעח ההוא שרנו להמכשפים בעיניהם. — היום ההוא, היה קניה מאוד בעיני רוב העם ורוב הפרושים, כמבואר גהיושיפון. — וגס מבואר יאפוקעילשע געשיכעע [21. 9] שאן! על שאול פוליש הגינו הפרושים ואמרו לא מצאנו ני דבר רע. — והקנהדרין שאקן! וקנן ענן הצדיק׳, בוודאי היה רונו בכולו צדיקים — יע״כ לא נאה זכרון המעשה הזאת נפרוטרוע נהסלמוד בנלי, כי מה להם ולמעשה «סנהדרין של צדיקים. — ואן! כי רשנ״ג היה מוכרח להיוח למו לראש ופרעזידענט, «י השעה היה צריכה לכך. — ולולי ׳שינסו שמה מי יודע כמה וכמה חיה הנהרגים. — יי!סה שאסר נגלו׳ הוא הפה שהסיר והמליץ נקתר. — והקנרא נוסנח אן! כי_גם ■בנו כאב במאוד, ונמק לקול הדמים, היה רשנ״ג הראש נ״ד המוציא בפיו אס שפעם לאור, אחרי שחסכיהו עפ״י רוב דיעוס . — וקרובי הנהרגים ברסיחח לננס לא ראו יארונוח אוד הנהיר בלבנו אשר חן! הוא מהפשע, ואדרבה נחכמסן היה הוא הסובך «ל הנשארים. — וחשנו שבדברים הללן~הולכין אחר הפה — וכפיו כן לבנו, והוא «יא הרוצח בדמי הנקיים הללו, ודרשו הדמים ממנו, וקשרו קשר לנקום נקם אחח יימנו, ושכרו עדיה להעיד בבנו. שגס הוא מכס הצעירים — למען ללכוד רגלו נהרשח אפר טמן להם. — וע"כ לא מבואר נס נהירושלמי ורש"׳ החטא שמח נו-*]. יאחר׳ שבררנו שהמעשה מענן הצדוקי בהיוש־פון, והמעשה "דנעייא מוכקא" אצל חכמינו יימקור אחד נבעו, החוב עלינו לכונן וליישב גם דברים הקשים נהמעשה ההוא, ומ!ת 'זניר ג"כ אשר קלעח׳, למיערח האמח באמרי שהרדיפה והריגה נימים ההם היסה ליס הצעירים. א' הלוא איחא [שנח ע״ו ע"! ח'] "מי שנים יקודם המרנן נעלו דיני יזשוח" וגם בא״ג מבואר שלא היה נכח היהודים גם נעס המחוקק לשפוט בדיני נפשוח אש לא ע״י הנציב הרומי. — והקנרא נוחנח מעח שנעשה א״י לפראסינץ רומי, ניטלו «שיהודים הדינין והמשפטים, והמשרה ה!אח נחנה לאנשי רומי, ואיך הרהיבו הנ״ד של יק לדון נד״נ? ואם כי היה נ״ד של_צדיקים איך לא יראו לנפשוחם מהרומים? ואם 5י הנציב רומי לא היה נעח ההוא נירשליים,, הלוא נשארו שמה שופטי ושוטרי אנשי!|,ל ושרי צנאוח מרומי, ולמה לא מיחון^מו? וגם כנד_ המסופר נהיסופין קמו בל -<!ש נגד ענן הצדוקי, ושלמו והלכו לקו^ אלניניס הנציב" החדש שנא מרומי על ענן fl ששפך דמים בלא דין ג^ןישט, ואן! כ׳ נכמרו רחמיו ובחוב לו להיוס מחון בדינו ילנל לשפוט עד בואו, ונז;מ4£ לירושלים לא ענש אוחו לא בגופו ולא בממונו. — י *) \אם כי חכמינו נזהרו בדבריהם ולא רצו ליחן פחחון פה. — נפחה פי אחרונים מהחדשים, והשמועה הזאת הטעה אוחם לאמור טל ר״ג — [והוא בן רשנ״ג — ] שהיה נסחר מכח הנוצרים ולפני מוחו המיר דחו. — ועיין כ״׳ כרך 14 צד 40 שהאריך הר״ר לעוד, לחראוח טעות האנשים זאח על ר״ג הזקן יעו״ש. ונזה בררתי מקור טעותם, כי באו לאזנם דברי העדים על בן ישנ״ג. — ועל שלא היה נודע להם בן לרשנ״ג רק אח ר״ג דיננה, אמרו מתחילה ז אח על ר״ג דיננה. , אך מר״ג דיננה נשאר לנו לזכר עולם תולדותיו וקורותיו עד יום מוחו, והתווכחו , היהודים על זי^והם. — וע״ב רחקו עדותן והלכו מטעות אל טעות, וסתרו השמועה על — ואחרי שהראה- טעותם הנני להראות גס טעות הרב ן לעוד, שלא HU7 בשמא, נסתרו מאמרם ב״מ נ״ט סנהדרין ק״ד שנח «*מ כ״א ור״א ור״ג ה^תיכר״נ, על ר״ג הזקן, ואילו שם עיונו נהגמרא היה רואה שעל ן ר״ג דיננה יסובב כל המאמרים הללו עיין תיס׳ ע״ז כ״א ד״ה מאי טעמא, גס , הרב החכם ז' זאקס בכ״י כרך 21 צד 61 טעה ג״כ נפתרו הדינור "חכמת י גמליאל" הנאמר במנחת קנאות, על ר״ג הזקן יעו״ש •ובמנחת קנאות, ותראה ן שביאורו סותר כל הבנת המאמר דשם. — והנ״ל שהתכוון נזה למאמר ר״ג בנו! של רבי [אבות פרק נ׳] "•פת תורה עם דרך ארן" ומתנגדי סכמות הלימודיות! אמרו שדיי בחכמת גמליאל" והוא חורה עם מלאכה או מ"ומ. — "שיגיעת שניהם משכחת עוון" והוא הלימוד מסכמת תפילוסופיא והטבע. — יעו״ש ותתבונן בכל המאמר דשם. — 6