Kokhve Yitsḥaḳ · 1857-01-01 · 23 (1857) · p. Seite 39

30 נ' לא שרט היושיפון ישישה נן שמעון זה, נ״ל נרוי שהוא היה ק רשנ״ג [ומחמת?!אה נן מהשיה לר׳ שמעון וניחו שחשדוהו על האמה שהוא נוטה להרומיס ורצה ’יישירו מגדלוהו ע"כ נכ"מ שהכריחו הדינור לדבר מהם, הוא מקצר נשנחם. —| וע״י ייוקח אבהה׳ וכנוד ניה אביו, והוא היא חוטר מגזע ביה דוד ע״כ חלקו לו העם כנול "לך, והשרים נתקנאו נו ומיעטו נמעט את כבודו, ונגדו אמר אביו רשנ״ג המאמר יזש. - ונזה נתבונן גם במאמרם המובא |נתוס׳ ר״ה ח׳ דיה שהחודש וכו׳| "רשנ״ג?״ל בליה דנשיס קליה ע״ל קמי תינוחא כי מטו לראשי חדשים אפסיק ולא רצה לאמרו שירוש דמוטב שיבוא זכאי ויכפר על החייב ואל יבוא ח״ב ויכשר על הזכאי" נ״ל שישנ״ג עשה זאת לאלעזר בנו, ועל שהיה דרכו לדבר נרמז, עייל קמי ת־נותא לרמז לו ייזטאת ר״ח שאמר הקב״ה הניאו כשרה על־ על שהמעטה׳ את הירח, ונכ״ז לא שר יייח מלהאיר אורת בקטנותה, וגס אהה שעוד קולך ערב אצל העם בל חחדול לענוד 5חילך להעם והארך והמקדש, ואם כי חטאו נגדך, תהיה אתה המליך בינותם ונין העם, ’’יא לא רצה לאמרי" נאמרו "מוטב שיבוא זכאי וכי׳," הלוא אותי מצאו חייב ותשבו יעמוד הענן. — את אורי, ואיככה אוכל להיות הסניגור בינותם, ומוטב שתבוא אתה יתכפר טלי. — ומני אז ותלאה מצאנו נהשושרים שרשנ״ג לקח חלק גדול נהממשלה, "'השיר המסוה מעל פניו, ונתקיים נו "ולא יכנן> עוד מוריך" ונהרג בהמלחמה. הערה ג׳ לכ״י מחברת כ״ב זייעע 32 ואחרי שהראיתי לך הקורא 'יילדות ומידות רשב״ג שעולת הוא במידותיו ותכונת נפשו כנליטיש הרומי לא נשתבש למיינו, שגם המעשה "דנע״א מוכסא" הנזכרת בסנהדרין מיד נ׳ [ע״ן ברש«׳ שם ’ירושלמי חגיגה וחוס' חגיגה יעו״ש] על ר' שמעון בן גמליאל בן שמעון בן הילל התכוונו;א על ש' נ; שעח. — דטעות הזה נאה להמעתיקיס כי המעשה תזאח כתבו חכמינו ’ראשונים במגילת סתרים. — 'וכינו האיש והנשיא אשר טליו יסובב הדינור בראשי :'יוה, "ש״נ״ש" ע״ש אני אביו שמעון בן הילל, וגם נד״ה מצאנו שכינו הנני בנים •יניס. — ובמעשה הזאת טעמם היה בצידם, שלא,רצו לכנות אותו ע״ש אביו ר״ג, לא הלך נדרכו של אביו שהיה קרוב למלכות, יחשוב בעיני שרי הרומים, כמבואר ’’’י(‘ סוטה, גם העלימו שמו לפני ההמון, לבל לתת חרב ניד שונאי בית הנשיא, למסור ייתס להעלמה שגיתם היה מהמורדיס ורודפים להחדשים — ולפקוד עליהם עוון יייהס• — וסיפרו זאת על בן רש״נ״ג, אן׳ שהוא היה הנשיא, והיה נידו להצילו, '!9 הדיינים רצו להחזיר אוחו, והוא לא רצח להחזיר הפס״ד ולמען להתאים אותו ’"•ל עניניו לנריטיס, כי גם על בריטיס סיפרו הסופרים, שדנו את בניו למיתה על :’הידע למו שהיה ידם עם המלך טארקווינס, ואחרי שיצא הפ״סד והעם והדיינים ביקשו!זינן אותם ולפוטרם בזכות אביהם הקונזול ברוטוס, לא הניח הוא לבצע החנינה ’איירו ׳קוב הדין את ההר, למען ישמעו העם ויראו. — והמעשה הזאת יתכן מאוד ׳ל בן ר״שנ״ג ועל ר״שנ״ג שהיו בעת המרידה. — וע״כ גם כשחזרו העדים ויהב׳ ,""א למילת״הו לא חזר הדין כי השעה צריכה לכך ונ״ד מכין ועונשין גם שלא עפ״י יי'ן כשהשעה צריכה לכך וע״כ חרג גם להנשים המכשפות בלי עדים והתראה ולא;^פע הסנהדרין [כפי הנעתק הסיפור הזה ברש«׳ ובירושלמי], פ׳ על עת המרידה אשד .'׳ איש הישר בעיניו יעשה לולי מוראה של השופעים והשוערים. — על עת הזאת :אייר "עת לעשות לד' הפירו תורתך" ובעת הזאת מצאנו לרשנ״ג דרש הזה על הקינין [ישנה כריתות ח׳ ורש"׳ שם], ואם הוכחנו שעל רשנ״ג יתכן יותר לפתור המעשה הזאת;*ל שי׳ני׳ש, הנני להניא ראיות נוצחוח המכריחין אותנו לפתור רק על ר״שנ״ג ולא ע ש' ביש, א' אם נימי שבייש אירע מעשה הזאת, הלא נהמשנה ותלמוד בבלי מציירים ^"נ״ש שהיו מתון במאוד נד״נ [אנוח פ״א סנהדרין ל״ז חגיגה ט״ז ני] ואס בפעם ין אז נתהפך לבנו ויצא מוך מגידרו, והרג על קול בעלמא לשמונים נשי%ניו0 אחד י הדין: אין דנין שניים ביום אחד וגס שלא במשפט הנ״ד ולא נהחקירות והבדיקות, לא נחנו חכמי בבלי עיניהם לעשות גל של הלכות מזה ולהציע המעשה בפרוטרוט,!;’לשל נזה בהוויות דאב« זדנא בכמה גליונוה? הלוא כמה הלכותא דבתא א׳כא ."'לייע מיני'? וגם בהעת משב״ש לא מצאנו נבל סופרי הקורות שהיו משוקעים סייייות טופלות, ומה היה השעה צריכה לכך? נ' אם היה מעשה הזח נימי שמעון pvtj . גם בן מתחיה לא מה מחריש מלהזכיר מעשה נורא כזה? ג' מהראש .'ים "נע״א מוכסא" נשמע שנזמן ההוא היה השם מובס לחרפה וזעמצה ונכלל '6«ים והגזלנים וזאת לא היה רק אחר מות הורייס ובנו ארכיליס נגלה ונעשה אא׳י / I