Kokhve Yitsḥaḳ · 1857-01-01 · 23 (1857) · p. Seite 38

38 אחי לא — אלא מכאן לאלם שיקבל אה פגעו, והיה מדבר גשנח בני אדם במאמי" |ע״ז פ'] מעשה נרשנ״ג שהיה ע״ג מעלה נהר הניח וראה כוס״ח אחה נאה ניו״י אמר מה רנו ממשיך ד' * *I ונעירוכין [י'| איחא "וכן היה רשנ״ג אומר הרדולים לי1 היו במקדש" המאמר הזה היה שגור נשיו להורות שנל יתנשא אחד על יונירו נלסי| מדנית גזולות ונקול חזק. — כ׳ אןו אם קולו ערנ לא יתפוש לנ העם, כי זה מעיני את הנעימה. — ולשי דעתי אמר המאמר הזה נגד המאושר ננן מתחיה" אחיי הע6 אשר נתן י' תשועה גדולה ליהודים המורדים והקנאים על חיל געקעיוק, ופג מ!®1 פליטה נחרשה ונושה לאנעוכיא, אז נהפכו גם לננ היהודים רודפי השלום ועשו נ’6 מועד אקישה גלולה נמקדש השם, ומקרו המשרה והממשלה על ירושליים ליוסף נ! גוריון ולענן הכ״ג תתח אשל ע״ע היתה כל המשלה הזאת ח"׳ אלעזר נן שמעון, ו&י' עורף לנן שמעון על כי לקח לעצמו כנוד ככנוד מלן. אנל לא היה נכותם להשיי ממשלתו נבל כי ע*, עשירותו ויחוקוחו היה לונ העם קרים למשמעתו וקולו. רק הללי1 פורתא ענד׳ נזה שמינו את שני אגשים הללו מיעטו נמעט אח בנודו וממשלתו" יי*6 ואצלם נעשתה התורה כשת• תורות. — ורחקו המידוק , נאמת הננין, כי ח«# מהדנרים הנאמרים נלא מידת ומנין. — ור' יוק׳ נן תדאי היה מגדולי תלמיי ניח שמאי, ונשאלתו הזאת לר״ג נכי הילל נתן שחוק לפני העם על המידי" שילש הילל והק״ו הוא הראשון נמו. ול״ג ענהו ולא אמר אל חען ובו' ״’ נאמת היה מגדולי וחכמי הדיל רק דרך אמרת היה לו נהתורת שנע״ש, וענה' "אין דני ן לעקור דנר מההורה שנכתנ" כ׳ אדרנה כל מגמת ותכלית המידות ל"" מידה וגנו ל ולקנוע ההלכות נדרך אקמכתא נהתולה שנכחנ. "וניהו ל״ג" "' אחרי שמצא ג״ק שהלכה בנ״ה ונתקנלו המידות ננל ישראל והוא יורת מיצי לשינו נמו ואומר משחק אני, נידה אותו בדרך שעשו לר׳ א לעז ר הגדול לני להרבות מחלוקות בישראל. — *) אחרי שהוכחנו שלשנ״ג היה זהיר מאוד בדיבורו, לא יתכן הדינור הזה לו, k״ לא לכוונת מיוחדת. — וגם הלוא מעטים המה הדברים משמי, אסר לשמו מכירי' לזכר עולם, ומאי מזו לשמור הדינור הזח לאות ומושחV הלוא דנר הוא, י<צ" לדינא במטבע הברכות, הלוא נאמת הנינה מהריאה בריות נאות טנעו נחניי"׳ נלון שנבח לו בעולמו [ברכות נ״ח]. ע״ב נ״ל שגם פת דינר בקריצות עיר" ורות בדרכו. — והנותייח הזאת היתה יריזילא שהמירה דתה ונשאת לפעלייו"׳ ועי״ז נתגלה קלון בית אגליפק ותזנוחם ונתרחקו לננ נל היהודים מניתי, ונם"" לשמוק בעיני החכמים והעם חנופת פשיעת העלפים מביתו. — וע״ז אמר רפי י בחכמתו "מה רנו מעשיך י'" והתכוון גם לתפקוד, שם להלין "לוויתן זח 'צי" לשחק נו" ני ע"׳ המינור הזה נעשה בית אגליפק לשחוק וקל הלארפע, ועומי," נלויס בהשחתת לוע פניהם ולבניהם, וקיים נינלי השיל הזה "׳תמו חטאים "' האין ורשעים עוד אינם" ב׳ גס כל הרוצח לטעות לא יוכל לבוא מעתה לעטי", גם אחרים נמו. — "ניני נפשי את יי" נ׳ מעתה חקות׳ חזקה שישוב לננ "י העם לבית דוד ״ורצו עבדיך [עמי —] אח אבניה ואת עפרה יחננו" וא""" הארץ והרצפה ינעלו בלבנם, וגם אהה תקום תלחם ציון כ׳ עת למננח, בי ״״ מועד הללויה! — או נאמר שבזה שם פניו להיומים ועיעוק שמחרפים ומגי"'" לישראל שנפלו שניים בידיהם, ובראותו לנערניצע שלכדה לטיעוק לשנוי באהבתה- אז אמי "מה רנו וכו' לויתן זה יצלח לשחק נו" כי יהיה לשחוק בעיני "י רומי, .שהוא הולך שנוי מארן •שלאל ניד נת יהודי. — ונינו חכמינו לגנאי לנעיניצע נשם כות״ת, כי השם יהודי היה לחרפה בעיני האחיות הללו. כמאמרם [מדרש איכה] ״ראה והניעה ני הייתי זוללה א״ר פנחק עונדא נחי״״ נש״ן זנ״ן באשקלון דחווין מתבתשין יא עם דא ונו' לנתי יומין נתרצו, אמי "' נולן של• ושביק לן אלא על יאמליח ל׳ חז״ן אפיך ביהודאית לא שלי ולא ם״' 1 לן" ולבי אומי ל׳ בברור שבמעשה הזאת התכוונו, לירוזילח . — ונעלניצט - וידוע בי בית אגריפק והוליוק נקראו גרי או מלבי אשקלונים. — וע״ש תזני" קרא אותם נשם- שתי נשים זונות מאשקלון. — יע״ש שגתנ״שו יחוורו "־' נהשם יהודי. אדמו חכמינו אח פניהם וקראו להזכריס נשם איום, ולהניו,“ נשם נותיות.