Kokhve Yitsḥaḳ · 1857-01-01 · 23 (1857) · p. Seite 37

מז5 לייקיש משילים וכשלים," ורשנ״ג היה נאה יויש ונאה מקיים כמו שמצאנו ג״ב עדיחו על עצמו בקוצר מילין, כששאל אותו ל״י כ״ג [שם אדר״נ ל״ס] "שמא כשהיית ׳ישב ייולש נהל הניס והיה כל ישראל ׳ושנין לפניך זחה לעתך?" חיינו שזחה לעתך ילא רצית לדרוש בפני כל ישראל נענוה רק נגאוה הנחנה נין איש לאיש" א״ל ישמעאל להיות נמוכי רוח וענווים, ני אן> שעשית חורתן.ק נע. — [עיין איר״נ פרק י״ג] נכ״ז לא חגניה רוחך נגאוה והוי מקנל את כל האדם נשנל פנים ישות, ונזה תקנו אח לבנם בהראות למו שגם אתם ענווים וחין בכוחכם לנעל השמועה ממי שגדול ממך. — וב״ה הלכו נשיעח רנס ואביהם הילל הזקן האומר [אבית פ"א| ״אוהב את הבריות ומקרבן לתורה," וע״כ אמרו "לכל אדם ישנה והוא דעמאקראעיע. — כי אין גוזרין גזירה על הציבור אא״כ רוב הצינור ינולין לעמוד נו. — וע״כ אנו צריכין לשמוע גס לדבריהם, ולא זאת, אלא אן> מצות שכבר נחפשעח, וגם יש לה יסוד נהחורת, כשדאה הילל שנא תקלח והשחתת הלב על ידה, הניח ענותנותו — וביעלה, ותיקן פרוזבול מפני תיקון עולם [משנת ניעי; ל״ד], ונאמרס שם "זה אחד מן הדברים שתיקן חילל," מי •ודע נמה תקנות שתיקן, רק דורו והנ״ש שלא עמדו על דעתו שהכל הולך אחר חלב המקבלים שלא יהיו נשחתים. — עמדו וגנזו. — ועעמו של הילל היה כמו שאמר אליהו לאיוב [ל"ה| "אם יזעאתי מה תפעל בו וכן לאיש כמוך רשעך וכוי," כי כל התורה לא ניתנה רק לתקונס, תיקון הגוף והנפש ותיקון המדינה,־והם חיות העם נגוןז ורוחני. — וע״כ אחר שראה חילל לשי חדיר והעת שעמד בה שצריכין לתקונים אחרים, אזיל בחר העעם וחיק! תקינים אחרים תחתיהן. — ושבירתן הוא תקנתם. . — וגם נ״ל שלכוונה זו כינו לתלמידי שמאי והילל נשם בית שמאי ובית הילל, וגס נכ"מ חשנו בית שמאי קודם לבית חילל אף שהילל היה הנשיא? — ני בתים מלוקים היו גס נהמעלה ובכבוד, ובית שמאי היה נקרא בית העליון, דאז אנערהויז, כי שמה ישנו העשירים והשרים לבית אביתם פעערש, ובית הילל היה נקרא בית התחתון, דאז אונעערהייז, כי שמה ישבו גס בני עניים, דיא געמיינען, וגם מהם יצאה תורה והיו נושאים ונותנים נפרוש׳ התודה ותקוני המדינה . — והוא היה יושב בתוכם כאחד מהם והיה שואל ומשיב. — וכשהיו חלוקים נדבר עשה שלום והכריע ניניהם בדברי טעם ודעת ואחנה וחינה, ובזה היו מקרב הבריות להתירה, ותמונת אהרן הכהן היה תמיד לנגד עיניו. — ולזה התכוון במאמרו [כפי הגייסא נאד"רנ.פ"יג] "כשאתה תבוא לביתי אני אבוא לניתן למקום שלבי אוהב לשם רגלי מוליכות אותי" והתכוון בזה לאמור, ביתי בית מדרשי לא נקרא על שמי, רק למי שבא שמה ללמוד. ובבואן לביתי היא נקראת ניתן, ואני הוא הנא לביתך, כי למודי הוא לא בנשיאות ורבנות רק כאוהב וחבר "ולמקום שלבי אוהב לשם רגלי מוליכות אותי" והוא כמאמרו "הוי אוהב את סנריו׳ ומקרבן לחורה. — ולא היה אומר קיבל׳ דעתי או השמועה אף בלי עעם, וחתר ויגע עצמו לחבר התורה שבע״פ לחתירה שבכתב לעשותם לרוח ונפש אחת, והוציא כל ההלכות ממדרש הכתובים, ובכל דבר פה, מצא יסוד ורמז נהכתב והוא היה הראשון שתמציא המידות שהתורה נדרשת בהן [אד״רנ פרק מ״ז] וגל זאת עשה הילל, למען לתת כללים ואזנייס להתירה שנע״פ שלא יתופפו ההלכות עד אין שיעור ולקפח הבריות, עד שלא יוכלו לעמוד במו. — ודבר זה היה רע ומר בעיני נ״ש העשירים ובני אבות לתת מידה לדברי חכמים והגדולים, שזכו להממשלה והתורה והסכמה, בברכת האבות, ונדבר הנמדד איני שורה הברכה. — ובאמת המה מהדברים שאין להם שיעור וארוכה מארן מידה. — ובזה נתבונן תמאמרם [מקי דרך ארן פ' ft "זו שאלה שאל ר' יוק׳ בן תדאי איש טבריא את ר״ג מה אשתי שאני מותר בה אג׳ אתור בבתה, אשת איש שאני אתור בה אינו דין שאהיה אתור ננתח?? א״ל צא ופינת לי כ״ג שכתוב נו כי אם בתולת מעמיו יקח ואני אפרנס לך כל ישראל, ד״א אין דנין דבר לעקור דבר מן סתורה ונדחו ר״ג" ומי לא יתפלא, דברי חירוף וגידוף הבוטים כמדקרות מרב להק״ו שהתורה נדרשת נח, לכנות להמחרף עוד בשם רני ואיש ענייא?? אך הוא הדבר אשר דברתי שבשני דרכים נפרדים למדו הנחי אנוח, התורה שנע״פ לתלמידיהם ונ״ש לא הטו אזנם, לעשות אזניים לשמוע דברי ההורה שנע״פ מאחורי התורה שנכתב'