Kokhve Yitsḥaḳ · 1857-01-01 · 23 (1857) · p. Seite 36

36 העת ללחום ולהראות אהבה אמס. — ארצם ומקדשם.— ובית המלך אגריפס ואו«■ הדומים הדואים ואת מתועד בית דוד, ולא היו מנינים כוונתו חשנו שהוא מתהולל ועושה שהו? לפניהם, ויבוזו אוהו בלבנם מלהרע לו. — גם עזב נמעע ביה מדרש' וחלק מכבודו לד"׳ ב״ז [כמו שמצאנו ר״ה כ״א שלימד וישב על כקא הנשיא גס קודם החדנן יעו"ש ושועה מ״ז. —] ולמען שלא ׳קנאוהו נו ביה אגריפק [כירנעם בניה ליי• —] לאמד שרוצה במלוכה ונשיאות, כי אין ישיבה בעודה אלא למלכי ביה דוי [הנהדרין ק״א ודו'] על שהם המחוקקים והמלמדים להעם. — והיו ׳ושנין בלשכה הגזיה — לשפוע וללמד אה העם, והלב יושב — והתלמידים עומדים, והוא בחכמתי נהק אהלו מלשכה הגזיה. — [זיהע גלעען גשיכעע אנהאנג נאעע 25. —] לבל להניא לקב עצמות בניה אגריפת, ויש ליישב נזה כמה סוגיות [ע״ן יומא נ״ה ס״יי סוטה מ״א] — אן לקצר אני צרין ועוד חזון למועד. — וננעלו ביה מדדשו למי ברמז להחכמים "לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה," כי העה שאנו חיים בו הוא עה לעשות לד' — וע״כ הפרו תורתכם כ׳ הבחורים נצרכים להכין עצמם ליום המעשה. — ואולי לזה התכוונו חכמינו נחמשנה [שועה מ"ט| "משמה ל״ג הזקן נעל כבוד החולה ומחה עתרת ופלישות" כי לשנ״ג היה מוכרח לשנות עעמו לפני ביה אגליפש כדוד אביו לפני אכיש מלך גת *] ועי״ז נתנעל כבוד ההורה, — וגם לא היה;׳כי נימיו כבוד ההורה נתישינה בלשכת הגזיה — [נדין מגילה כ״א. —] ולא פלש עצמי מהמם רק התערב עמה ם וע״יז מתה עהלה והריסות. — ועוד זאת כ׳ התלמודים הטהורים והפרושים מהו נעה ההוא, ולא נשאל מכל ביה אביו אלא הוא ונן אחי אביו. — וגם בימי ההצלחה לעח זקנותו לא הלן לנו בגדולות רק היה להעם ביומן עוב כאחד העם ונין העם. — ולא היה אומר אוי ל• שנתח׳ פתי לע״ה, כמו שמצאני לפה קדוש שהעיד נעצמו לפני מותו על מידותיו [אד״מ פרק ל״ח] "שומרים תיו ל’ יושבי! על הפתח" ופעולה השומרים לא היהה להבחין מאיש לאיש רק "וכשהיו עניים באו היו מכניהין אותן אצלי ואוכלין ושותק אצלי ומנרכין לשם שמים ." וגם לא היה זורק מרה בההלמידים לאמור כל תלמיד שאי; הוכו כברו אל ׳כנש לנ״המד, כ־ גס ר״ג דיננה לא הלן נזה נשיעח אביו וביתו, רק נשיעח נ״ש |אד"לנ שפ״נ| האומרים" אל ישנת אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן אבות ועשיר **]. — אבל רשב״ג וכל ביתו אומרים [שם] "לכל אדם ישנה שתרבה פושעים היה נהם בישראל ונתקלנו לה״ת ויצאי *) ונימי ההצלחה שללו המשוררים עליו כעל דוד "בשנותו אתי טעמו לפני אבימלן" כ׳ רשנ״ג שינה את טעמו עוד מימי נערותו אן! נימי אגליפש הראשון, א|> שאגליפש הראשון הביל מדרגתו, והחכמים שבחוהו, והיה נכנע למו, נכ״ז צופה היה הוא בחכמתו את לבב אגריפש, וגס התולדות היוצאים ודעו, כי לא נאמנה רוחם עם ישראל מקנאת ושנאת בית דוד. — ותמה עבדים נאמנים להרומים׳ וע״כ גם בנערותו התנכר במעלליו למען לא ישימו בית אגדיפש עיניהם עליי להרע לי. — וקרא המשורר לאגייפש ינאי הרשע, נשם מלן, כי השירה הזאה שררו נימיו, ותחתיו רגזה הארק, כמו תמת עבד כ׳ ׳מלון. — ולאגרישש הראשי!' נשם אני מלן, כ׳ בימי אני המלן שם המסוה על שניו, ונימי המלן השיי המסוה. — ואם כ׳ החסידים ואנשי מעשה, והמה כת הקנאים היה אומרים נימי ההצלחה, "בשמחת בית השואבת אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו" ג׳ לא שנינו עעמינו גם בילדותינו. — הוא היה איימר "אשלי זקנתינו שכפרה איי ילדותינו. — ולזה התכוון המנלורר כאשר שם פניו לו, ואמר "הניעו אליו ונהי' ופניתם אל יחוורו." — ותוכיח אשל גס בנערותו לנו נהג בענות ומכמה רנם׳ ואמי, ,לכו נניס שמעו ל׳ וכו' נצור לשונן מרע וכוי" כ• כל המרבה דברים מביא חעא - — ״ועשה טוב" כשתגיע ליום המעשה אז תעשה הטוב ■- **) ממאמר הזה אנו יכולין לדעת וללמוד מעלת נ״ש בלמודם, ומערת נ״ה, כוונת ייגי{ בית שמאי היה לכונן בנית ישראל ממשלת השרים ובני גדולים, [אריסעאקלאטיייו וע"כ קבעו צענזוס, גס ללימוד התורה והחכמה. — למען שלא יפקח ע’א ההמון ליטול חלק גס בהממשלה, והחוב הוא על הקטנים לשמוע דברי חקיי' המדינה ותהלוכות מהגדולים החכמים והעשירים ובני אבות ובגזירה גזירת עיי,׳ ומאמר קדיש־ן אן> בלי נתינת טעם, כ׳ אין משינין על השמועה וההלכה, ייאז* ב*ד אין יכול לבעל דברי ב״י אבירו, אן בכ״ז החוב גס על הנני אבות ,העשיר,®׳