Kokhve Yitsḥaḳ · 1857-01-01 · 23 (1857) · p. Seite 33

חזקה "מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי עלי הוחיל׳ לאלהים ני עוד אודנו ׳שיטות סר ואלה׳.״ — נהקוהם נחזית העעלה לבעליה, אנל חקוחם נשארה מעל, העם לא קיאו אותם להנהונה רק זאה קלאו אחריהם ניס -ליסא, ושם הזה נשאל להם לגנאי כ׳ צן ציון ריחק בזרוע הניח צליסא מקהל ישראל. — ואולי נעת ההוא נשנה המאמר |המובא בעירוני; נ״ה ל] נשם אלעזר איש ניר־א "יושבי צריפים ביושני קברים ועל צנותיהם הוא אומר ונו׳ לילות נזה ללבב הבית צליסא לאמור שנתחללו מכהונתם כיושבי קברים. וגס'נתרסקו מלבוא בקהל. — ויש לתאריך נזה, ולגלות ולחזות במצפוני ומסתורי הכתובים וחכמינו. — אך ידעתי ני רק אנוכי הרואה והקורא ולא הקרוא והנראה ואחה לא תקרא למו, ואם קראת בשיגור עין נסילוג־ן לא שמח לבנך אך להדנריס שאמרתי לפניך עד כת ולא יכאב לבנך בהעדרם. — ולתת אובל לפני תני עכברי לשיעי דשכנו אדינר׳ ומכלי; הספרים, לבו היום המסנלים אשל לב יחתים עליהם. — וגס אנוכי לא מנעתי עצמי מבית המדרש למק פלנס אותם, ועתה די להם וכאשר ירעבו אטין! עוד להמשיך אכלם למו, במחברת הנאה אי״ת. שלמה כלענקיל. שנתי ונחמתי לעורר עוד איזה דבלים לקורות וחולדות החשמונאים. ובית אגייסס. ונתחיל בביאור דבריהם |«ת' סופרים סרק ׳"ע] "ביום השמיני, למנצח על השמינית, אס אינו נקי בהן אומר אודה ד׳ בכל לב• ודיו" ותני ל אחלי שמצאנו מאמר לחז״ל ומובא נל״שי [ד״ת ג׳ פסוק י"א'| "משלמת עד ׳ואש ח' דולות ולפי שלאה דוד פזיעו כלה נימי יואש וכוי עמד בתפילה ואמר ׳זה המזמור למנצח על השמינית ובו׳ ומן ייאש עד ׳אשיהו ח' דולות שראה דוד ש־אשייו ובניו הולכים לאבדון זה נהרג וזה נקרו עיניו והתפלל עוד על השמינית על דור שמיני ד׳ אל באפך תוכיחני וכוי ובכל ספר תהליס אין יותר על השמינית אלא אילו ב׳ וני׳," ו״ימי בית שני אחלי מיתת החסידים 1 הראשונים בני מתתיהו, ויוחנן תרקיניס בן שמעון התנשא וגבה לנו לשמש בהתגא ' מבית דוד, ואף שבתחילה היה מכת הפרושים, ודיבר עמהס בשפת חלקות, חכמי האמת צפי מראש במסתורי לבנו. — חקנו לשורר בשמיני עצרת בשירים על לב רע. — והתפללו נזה בשירת דוד על זרעו ההולכים לאבדון, ואמרו הושיעה ד׳ כ׳ גמל חסיד < וכוי" כ׳ החשמונאים החסידים הראשונים לא הרהיבו בנפשם לחמוס השבע ולעער עצמם נכתר המלכות ״שוא ידברו איש את רעהו" והוא •וחנן זה כ׳ ארבו בלבו, וע״ב תחת הברכה בשמיני עצרת שהיו מברבין נו את המלך [תוספתא סוכה פרק הי] הפכו הברכה לקללה נאמרם "יכלת ד׳ כל שפתי חלקות וכוי לשון מדברת גדולות ובו' מי אדון לנו וכוי,“ בי נהשפת• חלקות גנב לב העם וגזל לעצמו שלשה כתריס: כתל מלבות 1 נתל בהונה וגס נתר החורת . והשיר הזח נכון על ימי יוחנן אשל לגז ישחק עמהם, I והתפללו לק על הששת׳ חלקות, וכמאמרם ׳תמו חועאיס לא כתיב לק •תמו חעאים, כ׳ גס אס האויב יחמו, הלא חרבותיו בלב העם לנצח, אם לא יחמו החעאים בלבב העם, להשיב נחום לבנם המלוכה לבית דוד, והבעיר! המשורר נשם ד׳ "משוד עניים מאנקת אביונים מבית דוד עתה אקום, ורוחי תעמוד בתוך לבב בני ישראל. — יע״יז אשית בישע לסוכת דוד הנופלת, ואפית בלוח׳, להלאה מלב העם את רוח האהבה < לב״ח. — ״כי אמרות ד' אמרות עתירות, והבעחת המלוכה לשנע יהודה ובית דוד כתוב בתולה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים, ולא איש אל לה נח ם ולא יחלל את דברו," ואתה ד׳ תשמרם וכוי. ואן» אם התרוממו לפי שעה הגזלנים וחומס׳ המלוכה, לא יהיו לתם יתד תקועה במקום נאמן. — ורק בכח הזרוע סביב יתהלכו; בחרב וחנית, כדרך כל הזולת והננזה לבני אדם באשר יתרומם בגאות וגודל לבב ואכזריות. — והנח תשיר על השמונה נימין רכים הללו, פג עעמו נימי ינאי בנו, שלא דיבל עמהם רבות ן גס נשפת חלקות! ורמס והרג וערך נהחכמים והעם לעיני השמש ולעיני פלגשיו, והיה! 5קיא מהם ינאי הדוקר. ואז תקנו השיר או התפילה בשמיני עצרת, נעל השמינית ה׳ נ׳ | [תחלים ו׳1 "ד׳ אל באפך תוכיחנו ובו׳ והתכוונו אם כי נאה ההתראה ע״י נמן הנביא והוכחתיו בשבע אנשים ובנגעי בני אדם [שמואל נ׳ זי] אנו מתפללים אליך אל נחמתך חישרנ׳ וכוי, כ׳ אם כלח אתה עושה בשאול מ• יודה לך ■ — ואחלי שהציע המשורר יהלרוח, התאזר נהנעחח השם, בשם שהניא עלינו שתוכחה, בך ימלא את הנעחתו, ״וחסדי לא יסור ממנו, וצעק בקול מר סורו ממני כל פועלי און וכוי, והצווקה ן הזאת רמזו במאמרם שצווח העזרה [או העם נהעזלח] ״צאו מבאן בני עלי שעמאו rtf היכל ד׳" [פסחים נ"ז| כ• רגמו לינאי הזה באתרוגיהן, ובהרמת ידו נהרגו ביום חהוא 5