Kokhve Yitsḥaḳ · 1857-01-01 · 23 (1857) · p. Seite 31

ייזיק, דניה ינאי מן דעלי" וננסה נזה לבאר דבריהם, והנ״ל נאמרס "הילל משל מי" ייא אינו בלשון שאלה, כי אס לשאלה נאמרה, לא יסכן נזה הלשון "נמנו ואמרו", א-א נאמר נזה, כי ידוע מאמר רבי על ר״ה ר״ג [ננ״ר פרשה ל״ג| "הוא מן דכרייא ליהודה ואנא מן נו־ןנאחא", ונד״ה ג׳ נמצא נס לזרוננל נשמה שלמיה, ונמנו ואמרו נ«עמא שהילל נא משלמיה והמעסיק השמיע הס׳. וניוחשץ איסא "זרוננל הוא נחמיה P יוכליה ואומרים כי ממנו יצא הילל אנל מן המלמוד נראה מששעיה וכוי ולא ידע הץאק־1 המקור מהאומרים ככה ולפי דברינו מקורס ממדרש הזה, ואם ני נהסלמוד 1=תינות סי׳נ| אמרו על רני דאסי משמעיה נן אניעל "הלוא כל הרואה יראה שבני "«יבא חלקו עליהם נזה, כי שם נאמר ג״כ "ור' ח״א משמעי אחי דוד" והכא אמרו ’"'ליש ״ור׳ ח׳יא משמעיה נן אניעל." — וגם במשפחה "ניס יצאה", נ״ל שהחכוונו למשפחת מנחם חנירו של הילל, אשר אמרו עליו "ויצא מנחם וכוי" ובגמרא [שם חגיגה עי׳ז] אמרו סנ״ה יצא מנחם לענודת המלך ויצאו עמו שמונים זוגות חלמידים :5'"ין שירוקין," וע"כ כמהו בנייר למשפחתו נשם ״ניס ׳צ״אה.״ — ומעסה ננוא "1»יסיגו בביאור "דנית יה״ו מן ציפורין," ונ״ל שהוא ע״ם וצריך להיות "דנית צירופין ״1 יה״ו," והתכוונו נזה למשפחת בית צר־פא שרחקוה נן ציון בזרוע והמגילה יוחסין גילה לנו נזה את יר,וסם אשר המה מן יה״ו, והוא יהושיע נן יהוצרק. — "דניה ינאי "! יעלו" נ״ל שהתכוונו לבית חשמונאי האחרונים, והמה בית אגריהס וניס יוסן> בן ניי’ין שהיה מייחסים עצמם לבית חשמונאי, וקראו נמערנא אותם "בית ינאי" משנאתם איתש, וע"כ כנוהו וייחסו אותם על שמות הישעים מבני חשמונאי. — והם יוחנן ״?־ ואלכסנדר ינאי, וכנוהו נזה כל הבית חשמונאי בשם בית ינאי, והודיעו לנו נזה מקיי משפחתם שהם מן דעלי, — ולפי דברינו יבואו על נכון דברי ח״זל "במרחא נת ביתום שעיילא לינאי המלך י!יקנא דד־נרי!יבמות ס״א יומא י״ח ועיין נתוס‘ שס|, והמאור עינים אמרי נינה סרק 5“א הוכיח מזה עעות חז״ל בסיפורי העתים, כי מרתא בת ביתוס היסה בזמן החרב׳ '5’יי, אגרישס יע״ש שהאריך נזה, ולפי ביאורינו נכונו מאוד דבריהם, כי כל רשע; גיח חשמונאי קראו וכנוהו נשם ינאי ע״ש ינאי הדוקר וע״כ גם לאביו יוחנן נעת "געשה צדוקי והרג בהסכמים כנותו אותו!קדושין ס"ו| נשם ינאי, וגם לאגריפס השני ״חיה בעוכרינו בחרבן הבית ושפיכת דם נקי כינו נשם ינאי. — ולהבדיל בינו לאגריפס "יאשון שהיה מלך כשר ולא עשת מסחר נתרקנא דדינרי נהתמנות הכ״ג, ולמען לבל לחשוד בכשרים סמנו לאגיישס האחרון נשם ינאי ושמו נאה לו. — ואסיים עם 31י’ הרב נעל מ״ע נאמרו שס: "ועדות נאמנת אל האמת היות הדעת נוחה הימנו" אומר שם דעתו נסה בסתירת דברי חכמינו, דעה׳ נחת ושקעה במאמרי בקיום ייייהס, והוא עדות נאמנת אל האמת, ואם אמת הוא שדרכתי נדרך האמת, יש לנו "5«גילת יוחסין ראיה חזקה לנאור׳ בהמשגה דעדיות ושהבית צריפה היא בני ׳הושיע ״־עיי אחרת הוא ניח ינאי וחס נ״ח האחרונים. — ונם ניתנה המגילה הזאת להוציא יייינה, שהבית חשמונאי הס מן דעלי, ודבר אלהים ע״י איש האלהיס ושמואל הנביא "'לן ביניהם ונין הכ״גי וגם נבואת יחזקאל אך אם נפרש שהתכוון לבני צדוק הראשון "'״לבני פנחס, והכ-ניס הלו־ס מיוצא׳ חלציו יהיו מי שיהיו יוכלו לשמש נכ״ג הלא ’’״גילת יוחסין הזאת נתברר שהמה מן דעלי. ועלי היו מבני איתמר, כמבואר במדרש ״״'אל המובא בר״שי ור״דק; — ואם נדי׳ה לביית |קפיעעל נ' פסוק 57] כתיב "אמר מתתיהו לבניו "פנחס אבינו קינא לאלהיו וכוי, נאמר כי לא התכוון נזה שהוא "יעל מגזע פנחס. אלא על שהלכו נמענלותיו נקנאסם לאלפים, וכדברי אלישע על?־’יו ״אני אני," כי התלמידים נקראו נניס, ואפשר שעי״ז הרהיבו נייח בנפשם עוז ’?חת הכהונה לעצמם, נאמרס כי התולדות מכונים על המעשים ולא אל המקרה, וזכו ’"יהונת מתעעם שזכה פנחס — ואחר שבררנו שח״זל כינו לנ״ח נשם בית •נאי ינאי הדוקר, נתבונן ג״כ למה נתכנו בהמשגה דעד־וח נשם "בני ציון," כי הוא 6 אשר ינאי זה ואחותו של שמעון בן שעח הנקראת בהתלמוד [שנת ע״ז נ׳ מענית ’ג1 "של ציון," ויוכל להיות שהריחוק מנית צריפא היה בימי הרקוכיס האחרון שהיה י' אל ציץ ובקידושין הגירעא "בן ציון" בלשון יחיד, ויתכן שם הזה מאוד על הרקינוס ו חאהוב לה, וקראו חכמינו אוחו על שמת ולא ע״ש אביו, כי הרקינוס ואמו היה לח הפרושים כידוע . והרקימס זח בן ציון ריסק אותם בזרוע . ואולי עזרו לאחיו ד*?עבולוח נעת המלחמה וע"כ כעש עליהם, "ועוד אסרת וקירב נן ציון בזרוע*