Kokhve Yitsḥaḳ · 1857-01-01 · 23 (1857) · p. Seite 28

28 ועסה הס מניאים אס הגערה נתפאלח גדולה ונו' [שם פקוק 36 ,37] , מדדו להם במידתם וארנו למו ונחלו להם עס ההיא לנקום נקמסס, כי ענר רוח הקנאה עליהם׳ ונמידח קנאים פגעו נמו כאניהם הלו׳ ואחיו שמעון להעיר שכס , — העולה מזה שמד״ה לנ״ח לא יוכלו המכחישים להקתיינל לקתור דנלי חכמינו הנוהגים שמונים שנה לכהונה יוחנן _הקדשי, ואס מצאנו נמאמר שמעון להמם |שם ק' j3 פקוק 4| "ראי כי כל אחי שיכלה החלנ נענול ישראל ואוחד רק אני לגל’*" גם אמירה זו לפחיי! ניחנה שלא ההכוון אלא לאחיו הלוחמים מלחמה השם, כי דנריו להעם על המלחמה יקובב, וע״כ לא הזכיר היושנ ננהמ״ד והמונד נמקדש, וידעה׳ הקורא אשר לא השמע לדנרי האלה, כי זה כנר שמח אזנך כאפרכסח לקול הסופרים האחרונים. — וחאמר עלי, שנויא דחיקא לא נקנל ממן, ואס כי לא חנעא חנעייא, ולא קשדוהי קפדייא כל האומר יוחנן לא מס ניד הערניים, הלי זה נדאי. הנני להש־נ. ועוד זאה אדרוש לן■, שגס חכמינו לא ההכוונו ששימש נפועל שמונים שנה, רק על שלא לצי לחה השם כ״ג לניח חשמונאי, ונפרט ליוחנן ינאי הרשע ייחסו וכינו כל ימי כהונה ביה חשמונאי [עד כהונה הרקינוס האחרון אשר היה נכנע וחנר לכת _הפרושי10; ליוחנן הקיש’, כי צדיקים נמיתוזס נקראו סייס ורשעים בחייהם נקראים מהים , ואף אס עושין מעט נענדוח השם של־סהא דקמאי מבדי, ובדור אשר יבוא אחריהם׳ הצדיק •ורש ההילה ישראל על חלקו וחלק סנירו, ולזה התכוונו חכמינו בסיומם "יראם 7' הוסיף ימים" והס ימי ושנוה הרשעים שנהקצרו ולא נאו בזכרון המנץ נתוקף על ימי הצדיקים. — וגם אפשל שמנין השטרות שנת כן וכך ליוחנן כ״ג נתמשן שמונים שנה . — ומעתה נאמר שבמגילה ומגילת העניה ונהחפילה לחנכה היה כתוב יוחנן נ| מתתיהו כהן גדול. ומילה כ״ג קונב על הנן יוחנן ולא על מתתיהו [וכדברי הליענ״א על יהושע נן יהולדק כ"ג|, אן המעתיקים וקושרים האחרונים שלא היה ׳מעין נ! למתתיהו, .נשם יוחנן כ״ג. ולא נתוודע להם השם יוחנן כ״ג לק לנכדו, והוא היי! רשע והרג נההכמים, וגם דור אחד אחר נצחין מלכות הרשעה. וע״כ דימו בדעתם וחשנו כי בטעות נכתב, והשקו הדברים ועשאו האב לנן. — ונחנו הכ״ג למתתיהו שלא עלה מעולם בדעתו גס על זרעו שיזכו לגדולה הזאת לשמש נהסגא והכתר כהונה . ואחרי שזכינו בהבנת השם יוחנן כ״ג המוזכר לשבח, שהוא ■וסנן הקדש׳ העניו׳ אשר גס אחיו חלקו לו מכבודם נקפירח מנץ השטרות על שמו, וכל זכותו בהשס כ״ג אף שלא שמש נהחנא נא לו מחכמינו על שהיה חבל ומהחבורה הד׳. — נתבונן טי״ז גס לדברי המטבע שמצא דע סולצע, ונמצא כחוב עליה "יודזנןיהכהן הגדיל והנר היהודים" |זיהע פראנקלק צייטשריפט לשנת 85$ זייטע 364—9^3!, לםי דברינו יתכן שטבעו ותקנו מטבע הזאת לכבוד יוחנן הקדשי והחבר שהיו מזרעו של אהרן הסבירים. ועל ידו נא המחברות הניח חשמונאי להסכמים והמניריס. — ועוד זאת נראה לי ההלכה [חגיגה כ"ה| "ומן המדיעים |מקום הבית חשמונאי! ולפנים נאמנים על כלי חרק" וגם ההלכה [שם כ״ו[ •ובירושלים נאמנין על הקודש ונבעת הרגל אף על התרומה" המשניוס הללו נשנו בימי הנ״ד בל חשמונאי שהים הראש להם •והנן זה , וטעמם מפרש בגמרא "דאמר קרא ייאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד סבירים הכתוב עשאן כולן סבירים" [ולא אוכל לעצור בדוחי «להעתיר, לן דברי אא״ז הרב הגדול נעל הכותב וז״ל "ולמדתי מזאת הקוגיא שראוי למנהיג לעיין ולשפר השערה ישרה מי ומי יהיו הדברים שיוכל להקל נהם לפרוק ממנו איבה׳ להסכים עם דבר הנביא, והאמת 'והשלום אהבו] . ולולי דמסתפינא הייתי מבאי המשנה [סוטה מ״ז[ ״יוחנן כ״ג העביר הודית המעשר ובימיו אץ ציין לשאול ט5 I הדמאי" כי מפני והאמת והשלום אהבו עשו לכולן כסבירים, והוא כדברי רנא נשנש י״ג ואני נג־ט־ן ס״א "רוב ע״ה מעשרין הן" ופיר״שי וחשפא דרבנן בעלמא הוא“ והחברים עבו נזה רק סייג לנפשם ועל כי מגמת יוחנן היה לסבר כל היהודים פי[ להסייג, ואס כי בתוספתא הגירקא "אף הוא וכוי וגזר על הדמאי" נאמר שזו היא משנה סצונה, והעיקר כהגירקא בהמשגה ה נחנה בוועד הגדול לרניגו הקדוש [וט־י! בחוקי בנס י״ש ד״ה רב א וכוי שנדחקו ליישב דברי אני ורנא לדברי י הסוספיזא ולינרינו ניחא כי החוקפהא והמתניתץ מחולקים הס — |, ואף כי בגמרא נקוטה פם נדחקו לפרש המתניחין לאופן שיקניס להתוקפתא, כבר הרשה לנו התיו״ע לבאי