Kokhve Yitsḥaḳ · 1857-01-01 · 23 (1857) · p. Seite 26

2(! ובחיותו לא ידחה דעתם כוחה מכהונתו ומלכותו. ואחלי אשי חילל השם ושמם חלין' כבוד רב — לו, והוקיעו לו על הנחי מלכות וכהונה שלקחו נזרוע, גס הכחר סור" ושם עוג מיב ונשיא V ולא זאת אן! זאח שהניחו אוחו לשיח נרוח הקודש ואמרו עלי' |ק־עה ל״ג ומגילה הענית] ששמע נח קול וכוי "ולא היו נמצא נמו חכס וזקן אחי לאמי , דיי לכס שעעלחס נחיוחו אוחו נהכחר כהונה, מיראתכס ענורו, ונחחס ל' מורא, כי לא היה נליחו עמכם החיים והשלום. — ועהה אתם נושאים עוד פניי נתורה? — לחת אחכם ננזיס ושפלים לכל, נשומכם לנשיא ואנ״ד ונניא לאים כזה* וגם כל האורן ימים שנחנו לו הקופיים לא היה נהם נכנעים שנה, ולפי הנוקחל היו הר גדולה עלו ל״ע כנים ולפי הנוקחא היוחר מכוון רק ל״א שנים. ומח נשנח!201 למנין השטיוח |עיין מנה ז'צד 66ן. ואיך אמרו חכמינו ששימש נכ״ג פ׳ שנים? ועוד זאיי קשה נחשנו ניומא ע' להכ״ג הכשרים ששמשו נניח שני למה דלגו את ׳ודא המכל ואחיו יונתן ושמעון שעל •דם נעשו הניקיס והנפלאות? ולהשיג ולפרנס כל דנרי חכמינו על מכונם נאמר אחי• שמצאנו להיוקיפון ודנ״ה׳ לחשמדנא׳ נפרטם שמוח החמשה גני מתתיהו חשנו ליוחנן הקדש׳ להראש והנכוי, ונכ״ז לא שמו פניהם! ליאש הננים, ונכל המשך קפורם מהגנורוח והנפלאות והגדולות שעשו נני מתחיה! ■ מעשת כא״וא נפרע, שכחו אותו ולא חשנוהו לקשי גם ממנו נמעט נפרט, רק זאת מצאתי נד״ה לנ״ח [קפיטעל 9 פקוק 34] נקפורו נמעשת jmv הניא לה' ] חומו גם את זכרונו ושם נאמר "ויונתן שלח את אחיו את יוחנן אשי היו פקיד על י העם ״ - וכפי הנראה מקפייהם לא היו יוחנן הקדש׳ איש נרשם נגנורה ונתחנולח חכמת ועימת העולם, כ׳ גם אניו מתתיהו נלוואחו לבניו אמר [ד״ה ק' נ' פקוק 67) ״שמעו לקול שמעון אחיכם, כי איש סכם וננון הוא ויהי לכס לאג, יהודא המכני איה גנוי ונן חיל מנע ו ר׳ ו הוא יהיה לכם לראם נמ'לחמה." ואן> כי יוחנן הקדש׳ היה הנכור וראשית אונו, לא הזכירו נהשאת והעוז .לשום המשרה על שכמו, מזה נראה שיוחנן הקדש׳ חיה מהחקידיס שנכהונה ושוני הלכות, וקדום אמרו לו ע״ד בנן של קדושים, דלא ידעו נצורתא דמטנע. — והרואה נעינים פקוחות נלוואת מתחיה' לנ\ו [שם ק׳ נ׳| ישכיל וינץ אשר גם נלעדי השכר הצפון להם לעולם שכולו טוי! הנהיג נפשותם ויצר לננס נהגדולה והכנוד אשר נכון להם אס יקנאו נקמת השם לתיוג גס נהפושעיס נמידת הקנאים. — וניוסנן זה ידע נו שהוא כולו קודש, ולא •קור ימי; ושמאל מדין התורה הקדושה, וע"כ לא הרימו נתחרוממות הקנאים. ואעפ״ה מצאנו נד״ה לנ״ח [כמונא לעיל] כשגנרה יד האחים על היוונים היה יוחנן זה פקיי על העם והיה עליו המשרת הפנימי ונעשה לשר התורה והענודה, — ואשי נא פרטו הקושרים מעשה איש הקדשי נפרוטרוע, ני המת לא ערכו לנו נקשריהם יק הנוגע למלחמה ולא מעשה קדושים וחקידים. , . ומעתה אחרי שנאנו להגנת וכוונת הטעם מהסופרים ומתתיהו שעצרו נמילי! אודות •וחנן הקדש׳, והשתיקה הזאת כהודאת דמי' להמודים דרננן נחקידותו וקדשום' — לא נשתנש נאמרינו על חכמינו חכמי האמת נכל מקום שזכרו שם יוחנן כ״י לשנח ולתהלת ליוחנן זה כיוונו, ונמדרש חנוכה [המונא נקורוח ישראל להחכס גרעני! נאנד 3 ז״טע 11] "ישראל נשאו עיניהם להרי מזרח, אמר להם יוחנן ולא כן כתיג איור האיש אשר שם נשר זרועו ומן ד' יקור לנו, וכחינ אשרי האיש אשר שם נדי מנעתו" וניאי החכם גרעט׳ן שאמר •וחנן זאת לנני חשמונאי על שנאו נגרית עם המלך ממיידת מפרח״ם, יעו״ש יוחנן המגיד הזה, נדניים קשים כגידין, נגד נגיד' ותקיפי נ״ח .. לא יתכן ג״כ לאחר אם לא _לאחיהם הנכור אשר היה ראש החקידים והתקיפים, וע״כ חננו אותו לשמוע ננחת רוח אמרי מוסר היוצא מפה הקודש, הכורם סוג לעמו ורצו• לאחיו, כאשר לא קינאו נו, נמה שחלקו חכמינו לו מכנודם נהשם כ״ג — ואס לפי דנר׳ הקושרים לא היה כ״ג נשם יוחנן מהאחים נני מתחיה'! נאמר נזה ,.הקושרים חשנו הכ״ג למי שניחן השם והשירה מהעם, או ממלכי י'! ויומי, ויוחנן הקדש׳ אן> שלפי האמת היה הוא המשרת העונד ומקרי נ לפני ד' נהמקים׳ היה נחשג נעיניהם רק כקגן הכהנים [ע״ן יומא ל״ט קועה מ״נ נזיר מ״ז], וחכמי," ז״ל נחרו נהקיוש ועטרו אותו נהשם כ״ג כי נאמת רק עליו היה משאת עניים הקודש והוא נאי נמקומם כל •מיהם, כ׳ הם היו שקולים מעיקרם ע״י שפיכת י6 נפש האדם וכאמור. ]ונזה •נוא, לנכון דנרי יהודא נן גדיד•׳ לינאי] המלך |קיום'1 ק״ו] ״יג לך כתר מלכות הנח כתר כהונה לזרעו של אתרן," וקשת הכי רצה לחיי